שורות שורות אבנים דוממות ,40 שנים למלחמת יום הכיפורים
שורות שורות הם ניצבים מאז ועד עולם בחלקה הצבאית שבבית הקברות הצבאי .
על גבי לוחות השיש הקטנים יחרט סמל צ.ה.ל ומתחת שמם, תאריך הולדתם והיום בו החזירו נשמתם לבורא עולם בפתאומיות ובטרם עת.
קולות הבכי וההספדים ידמו, סביב בור האדמה מקום משכנם האחרון עומדים שלובי זרוע ילדים שהפכו ליתומים, נשותיהם שהפכו לאלמנות, הוריהם שישאו את כאבם עד לאחרון ימיהם.אחים ואחיות ובני משפחה, חברות ואוהבות שלא הספיקו לממש את אהבתם ולהנשא לבחיר ליבם. חברי ילדות ונפש.
יש מבינהם שאימצו את המדינה לליבם רק בשנים האחרונות. ישנם כאלו שעם עליתם לארץ בעת האחרונה השאירו את משפחתם בארצות מוצאם.
כל אדם ועולמו שהיה. כל חלל וחותמו שהספיק להטביע בחייו.
אחים לקרב ולנשק ימחו דימעה יעמדו דום לזיכרם ובקול יריית מטחי הכבוד יסתיים הטקס.
קהל המלווים יתפזר.
והם ישארו שם. מצבות דוממות. שורות שורות.
רגבי העפר כיסו עליהם ואיש לא ידע על המחשבה האחרונה שחלפה בראשם ביציאת נשמתם האחרונה.
חלקות הקבר יהפכו מקום עליה לרגל לבני המשפחה ולאלו שלא ישכחו.
סביבתם הקרובה תטופח, נרות זיכרון יודלקו, פרחים ישתלו.
עם רדת השמש בסיומו של יום, רוח צוננת וחרישית תנשב בין הקברים ושקט ישתלט באזור.
ולמחרת היום כשהשמש תזרח שוב אתם, אתם אחיי גיבורי הקרבות תשארו איתנו בזכרון. שימכם יחרט על לוח פנטאון האומה. גיבורים שחרפתם נפשכם בכדי שאנו, אלו שכואבים את מותכם נוכל להתכונן למלחמה הבאה.
.
יהי זה אחד מנרות הזיכרון שאנו מדליקים לזכר הנופלים. נר ורטואלי שכולו אש וצורב בלב
יהי זיכרם ברוך
תאר לך שאותם חיילים שנהרגו בקרבות ההם היו יכולים להיות היום סבים גאים לאלפי ורבבות נכדים.
אבוי לנו, הארץ לא שוקטת והמלחמה הבאה בפתח.
כל אחד חובר למילים שלך, וחוזר למראות שראה.
הלוחם, שחווה על בשרו את הלחץ, המתח, הבלבול,את האבדות,
וגם אני שקבלתי את "האודים", שאבדו צלם אנוש, ונשרפו בתוך הטנקים, במחלקת הכוויות, ועברתי לחיות את הזוועה של אחרי..., כשטפלתי בהם ימים ולילות,באותה מחלקה קטנה, טבולה ברייח החריכה.
לעולם, אינני שוכחת... .