נאמנות למשפחה או לאמת שלי לפרשת פנחס

 
 
אחד המצבים שלפעמים תופס אותנו ללא הכנה מוקדמת הוא שישנו ויכוח בין קרוב משפחה שלנו לבין אדם שנמצא במקום של קבלת החלטות על נושא שקשור אלינו, ואנחנו יודעים שהאדם שמקבל החלטות צודק לפי מה שאנחנו חושבים, ואנחנו מתלבטים בינינו לבין עצמנו איך להגיב לסיטואציה הלא נעימה הזו.
השבת יש לנו מקרה דומה שהמדרש נותן את הכיוון שלו.
לאחר שהייתה מגפה בעם ישראל, מתקיימת ספירה של העם ועל הדרך התורה מזכירה לנו את סיפור קורח ועדתו ונאמרים המילים "ובני קרח לא מתו."(במדבר כו 11)
המדרש שואל מדוע לא מתו בני קורח ועונה שבזמן מחלוקת קורח, בניו התייעצו בניהם איך להתמודד עם הסיטואציה המביכה שנכלאו אליה, המדרש אומר שהם התלבטו לפני מי הם צריכים לעמוד כדי לכבד אותו, לכבד את משה או את קורח. אני רוצה להציע שהכבוד שעליו מדבר המדרש הוא ביטוי להסכמה עם אחד הצדדים. בני קורח החליטו לבחור לעמוד ולתת את הכבוד למשה רבנו במקום לכבד את אבא שלהם.
אפשר כמובן להישאר במחלוקת את מי בניו של קורח רצו לכבד יותר שבה המדרש מביא את המתח בין הפסוקים:"כבד את אביך ואת אימך" ל"מפני שיבה תקום"(ויקרא יט 32) אבל אני ממשיך את הכיוון שיש כאן בחירה האם אני הולך לפי האמת שלי או שאני נשאר נאמן למשפחה למרות שהיא פועלת בניגוד לאמת שלי.
אשמח לשמוע תגובות
אמיתי בן אהרון
בוגר תואר שני בתלמוד בר אילן
מרצה לסיפורי חז"ל
ליצירת קשר: 054-9077912
[email protected]