המחאות שהיו

מחאת הסטודנטים הצרפתים בשנת 1968, הם יצאו להפגנה נגד השלטון, תבעו שנוי של מדיניות קפיטליסטית, אז היו מחוייבים לסביבתם, והרגישו אמפטיה לזולתם.

איפה רואים היום סטודנטים מפגינים?  מחירי הדירות מאמירים, ואם אין זוג הורים עםגב מרופד לוקחים הלוואות ועוד הלוואות.

האזרח משרת את המדינה, האם המדיחנה משרתת את האזרח? לא בטוח, ומצעד מקבלי המשכנתאות עולה, חישבו רק כמה שעות עבודה צריך לעבוד כדי לממש חלום לקורת גג, הרבה מאד.

מחאת האשה, מאות שנים נחשבו הנשים לרכושו של הגבר, עד לני 60-70 שנה לא היתה להן זכות בחירה, הגברים שינון את מעמדם, צברו תוארים, התמנו לתפקידים בכירים, ואילו הן ישבו בבית והמתינו לבואם. הגברים תמיד ראו איום  במעמד האשה, ואוי לו לגבר שאשתו השתכרה יותר ממנו,  גם כאשר הנשים יצאו לעבודה, איישו משרות, ויש כאלה שקוראים הידד לשוויון, איזה שוויון? שעל אותה משרה ובאותו תפקיד הגבר משתכר יותר מן האשה, נשים ממשיכות לשאת בעל הילדים ומשתכרות פחות מן הגברים.

מחאת הרופאים. מחאתם בשנת 2011 היתה עוצמתית, אלפי רופאים יצאו לרחובות במסע עיקש לשפר את תנאי העסקתם, מעמדם הגבוה וההשכלה שרכשו, הקנה להם ידע כיצד להשתמש  באמצעי מחאה שונים  כמו שביתות רעב, צעדה ברחובות כאשא מאחוריהם יחצנים ועורכי דין, הם קבלו הכי הרבה שעות מסך, ומחאה זו הצליחה.

למורים ולעובדים הסוציאליים ובטח לא לנכים (בושה לממשלה) אין מערכת משומנת כמו זו שהיתה לרופאים.

מחאת ה-2011, מחאת המעמד הבינוני האם השיגה משהו? כמעט כלום.

מחאות נגד התעללות בבעלי חיים.  פשוט הלב כואב, מה שעושים וגורמים בני האדם לבעלי החיים,  מתוך בערות, אומרים אנשים החיות נועדו למאכל אדם, הם חושבים שבעלי החיים הם נטולי רגשות  ונטולי כאב, הו כמה טויעים הם. ממשיכים להתעלל בהם לשחוט אותם ואין מי שימחה נגד, המחאו הן דלילות ולא משיגות כלום, כאשר אני רואה את העגלים הרכים בתור למסע ההרג, הלב נצבט והגרון חונק, מיליארדי עופות ובעלי חיים נאלצים לעבור מסע ייסורים עד אשר מגיעים לשוחט, שאין לו רגשות, אמפטיה או חמלה, אמרנו חמלה? מה פתאום.
הרגלי אלו מושרשים שנים רבות, אלפי אנשים שלועסים סטק אינם חושבים שזה היה חי ורק רצה לחיות, מתי בני האדם יפסיקו לצרוך בשר ולהרוג אותם על לא עוול בכפם.

מחאות ערב. במחאת האביב המצרי, הם ביטאו התמרמרות וזעם שהיה בתוכם שנים רבות,.
זו היתה מחאה ללא חוקים, המוני אדם מבעירים צמיגים  בוזזים חנויות ואוצרות אמנות, אם המחאות אלימות או בלתי אלימות , זה לא משנה הרבה בקשר לרווחת התושבים.

אני זוכרת בספרד הדיקטטורית של פרנקו, פחות מחמש דקות של הפגנה, היא טואטאה במהירות  וכמו במשטרים דיקטטוריים מעלימה אותם מבלי להשאיר עקבות.