כפר קאסם

האזרחים הערביים היו נתונים מאז הקמתה של המדינה בממישל צבאי והגבלות בתנועתם.

כפרי המשולש היו נתונים לעוצר לילה באורח קבע משעה 9 בלילה, כאשר פלשו לסיני הוקדם העוצר לשעה 5 בערב כמה עשרות תושבים . חזרו מעבודתם  לאחר יום עבודה מחוץ לכפריהם, רובם לא ידעו ששעת העוצר הוקדמה , רבים הגיעו במשאיות באופניים ובעגלות, חוליית משמר הגבול פקדה עליהם לעצור, לאחר שזיהו אותם כתושבי הכפר

העמידו אותם בשורהוירו בהם למוות, פשוט כך נורא, הירי חזר על עצמו כמה פעמים, היו ביניהם גם נשים וילדים, קרוב ל-50 אנשים נרצחו ביניהם 7 ילדים ו-10 נשים.

ניסו להעלים זאת מעיני הציבור, רק 7 ימים לאחר המקרה המזעזע הממשלה אל עמדה בלחץ התקשורת. נאלצה לפרסם הודעה, רשמית,( איזו בושה לא רק לצבא אלא לעם כולו). הקימו וועת חקירה , הכנסת קמה לדקה דומיה, זה היה כ-6 שבועות לאחר המקרה, כאשר אמר ב"ג  אין עוד עם כעם היהודי היודע להעריך חיי אדם.

אז כולם שאלו את השאלה שנשאלה אחרי השואה, איך זה יכול היה לקרות?

ככל שהתבהרו פרטי הזוועה, החלו העיתונים להשוות את הטבח בכפר קאסם לפשעי הנאצים, ולפוגרומים שקרו בעבר, כתב רבני במימין, יקומו נא ראשי העם, יקומו ראשי הרבנים, יתוודו על הפשע ויבקשו סליחה וכפרה,.
משה שרת כתב, ארצנו הקטנטונת מה יהא עליה?

אז החלו לדון מהו גבול הציות? ומהי פקודה בלתי חוקית?
סימן היכרה הוא דגל שחור ומעליו כתובת אזהרה אסור, אי חוקיות דוקרת את העין ומקוממת את הלב,, פסיקת הדגל השחור שולבה במערכות צה"ל על מה שכינו טוהר הנשק.

היה ויכוח נוקב בעד ונגד על ההיסטריה של החרטה שאחזה בארץ.

אל" מ יששכר שדמי הוא שנתן את הפקודה, צריך להוקיע תת אדם כזה, ולהורידו

לדרגת טוראי,, העונשים היו דלים, 3 שנים מיו הרצח כולם היו חופשיים.
גם הפיצויים שמשפחות הנרצחים קבלו היו עלובים, כתם זה לא נמחה מההיסטוריה הצהלית והישראלית, ומשפט צדק לא נעשה.