ערביי הארץ

הטיפול בערביי הארץ התאפיין בסתירות רבות.

כאשר מנהיגי ישראל הצטרכו לבחור בין עקרונות לסוציאליזם דמוקרטי, לבין אינטרס לאומי בחרו כמובן באחרון. רבים ממקימי המדינה סברו שעל הערבים היושבים בארץ ישראל לעבור למדינות שכנות.

מגילת העצמאות הבטיחה שוויון בלי הבדל דת צבע ומין. גם ארצות הברית הבטיחה, הנייר סובל הכל.

שמונה מכל עשרה ערבים עם קום המדינה הפכו לפליטים, הם היו מוכי הלם ומובסים, במדינה הנלחמת בעמם. בשנת 1967 שישה מכל עשרה שנולדו בארץ היו ערבים,המפה הדמוגרפית מטילה פחד על כל הממשלות,  הם הורשו לבחור ולהיבחר, אך לא היו שווי זכויות גם לא שווי חובות.

היו הם חייבים להצטייד ברשיון בכדי לנוע ממקום למקום, עבודה עסק ביקור קרובים, חתונה או ביקור בקולנוע.

רובם עבדו בחקלאות או בבניין, בעתון הארץ נכתבה כתבה על ניצולם של הפועלים הערביים, ולא רק מבחינה כספית, מבחינת הדיור, התגוררו ברפתות, בבתי אריזה נטושים, בפחונים, במגרשי גרוטאות, רובם בכתבה חששו להזדהות בשמם.מנהיגם היה אחמד.

נעשה סרט דוקומנטרי בן 17 דקות אשר לא עסק בפוליטיקה, אלא בחיפוש אחר עבודה ומגורים. קבלו הם עבודה אצל קבלנים שהעדיפו יד זולה, מבלי שמישהו יגן על זכויותיהם הסוציאליות.הקבלנים היו מדרבנים אותם בעבודתם אל תעבוד כמו ערבי.

בחור בשם ג'לאל ענד מגן דוד וקרא לעצמו יצחק, (זה מזכיר לי את א.הברית במאה ה-19 כאשר סטודנטים יהודיים שינו את שמם ושם משפחתם ועכנדו צלבים בכדי להתקבל לעבודה.) עד אז קראו לו ערבי מלוכלך.

המצלמה התלוותה אליהם, לשש כתובות בחיפוש אחר דירה בתל אביב, בעלי הדירה אמרו מצטערים, בכתובת השביעית אמרו בפירוש איננו משכירים לערבים.

חברו של אחמד הציע לו לשנות את שמו לאברהם, הוא לא הסכים והלך לישון  בשכונת הפחונים. אחמד מבין את הפחד של הישראלים גם את שנאתם, הרי כל יום יש פיגוע, נשארו לנו רק התקוות והחלומות.

הסרט הקשה פגע בנקודה רגישה, יש בו אמת אך לא כל האמת. שינו טקסטים כמו פעם היו לנו הרבה אדמות היום הם בקבוץ, להגיד לפני המלחמה היו לנו הרבה אדמות.

חברי הכנסת הערביים,( שאינם מועילים רק מזיקים שתי וערב בהסתות), מאשימים את המדינה בנסיון לכפות על הערבים לעזוב את הארץ.

החרדה היתה אמיתית האם הם מחבלים? האם הם מרגלים? האם הם נושאים נשק או סכין מוחבא?  העיתונות כינתה אותם סוכני האוייב, לאומניים קיצוניים.

היה מאבק נגד המימשל הצבאי ונגד הפקעת הקרקעות, גיבור המאבק היה סטודנט לפילוסופיה מכפר שמריהו, פציפיסט סרבן גיוס, הוא הוכנס לכלא, מאבקו היה נגד הפקעת קרקעות בגליל לצורך הקמת העיר כרמיאל. רבים מאנשי הרוח והאמנות היו שותפים לדעותיו.

קבוצים רבים הוקמו על חורבות כפרים ערביים שתושביהם ברחו או גורשו.

הקבוצים הצהירו על מחויבותם לעיקרון השוויון בין כל תושבי הארץ.