האמנות

האם שונה האמנות הפלסטית מן האמנות המוזיקלית?

האמנות יכולה לנבוע מכמה דברים, התפתחות החברה, מביאה עידן חדש, גם רוח הזמן, לא רק הכלכלה והפוליטיקה, אלא גם עולם התרבות הוא תוצר של חברה ושל עידן היסטורי.אם החברה השתנתה גם התרבות משתנה.
עידן הנאורות, כל עידן יש לו את רוח הזמן, יש גם את כל הצפת ההישגים, אומנותי דתי כלכלי, מציגים את כל הישגים על גובה הזמן.
האם ישנם קריטריונים לקבוע האם שינברג היה מתקדם יותר מבאך, הכל מתקדם כך גם המוזיקה.

פריעת הצורה, ישנה יומרה של אמנים בכלכלה בפוליטיקה, החלך משלב מסויים היתה הצהרה, אם זה נכון שמתקדמים, אנחנו כמי ששולטים בגולרנו, גם בגורל התרבות אנחנו שולטים, רוצים כל הזמן לפרוע את הצורה.
כאשר מגיעים לרוויה או למבוי סתום, צריך לבא דבר חדש, האם האמנות על פי הקידמה מבינה שאי אפשר להמשיך ככה, צריך לבא משהו חדש.

יכולות להיות אומנויות גדולות גם בז'אנר האומנותי גם כאשר הוא ישן, אם מיצינו את הישן אזי ישנו כורח היסטורי שיכול לבא.

האימפרסיוניזם הצרפתי מחולל פריעת צורה, נקבע על אפקטים של אור כמו אצל מונה או רנואר גם אצל דגה ברקדניות הבלט, כולם בודקים את האור, עם רדת היום עם שחר ומשנים זאת לפי עונות השנה.

הציור מייצג דבר אחר, סוג המשבר האם אני יכול לייצג זאת? או אני צריך לנטוש זאת, כחיקוי הטבע  מחקה את המציאות, מיצינו כבר הכל.

ההבדל בין המוזיקה לציור, המוזיקה נכנעת הציור שואל האם יכול אני לייצג זאת?

מה שקורה בתחום המוזיקה, קורה גם בתחום הציור, מהפכה רדיקלית, בתחום המוזיקה סטרווינסקי, בתחום הציור פיקאסו, היו מגמות שונות לדבר על פיקאסו, זה אף במצח, מסדר את האנטומיה הייחודית , אמנו קלאסית פיגורטיבית, כעבור כמה שנים נוטש את התחום, אי אפשר להמשיך כך, לא בגלל חוסר כשרון, האיש הוא גאון, בהתחילה חושב מחדש על הפיגורטיבי התקופה הכחולה, שאריות של בגדים בצבע העור, של הזוג החשוף, בצבע אחד.
התקופה הבאה היא התקופה הוורודה, צבעוניות חמה, גוונים חמים, הוא בוחן את המרחב שלהצבע האדום הכתום, מבקש לייצר משהו שאינו רדיקלי, מלחמת הפרים, עידן הוורוד, הפטליות רצה לעבר הוורוד, מהרדיקליות חוזר לפיגורטיבי, הדמות היא דמות סימבולית, נראה איך הוא שובר את הרדיקלי, אך אינו נוטש את הפיגורטיבי.

נקודת השבר העלמות מאביניון, מנה לשמר את היופי או הכיעור של הדמות באופן מציאותי. אסתטיקה חדשה, לוקח את הדמויות ושובר את המימד הפיגורטיבי בכמה רמות, יותר גיאומטרי ולא עיצוב חי, מעבר מתרבות אחת לאחרת.
פיקאסו עובר לקוביזם, להרכיב דמויות אנושיות באמצעים קוביסטיים, מגמת הקוביזם היא לייצג את הדמות באופן דו מימדי.הקוביזם היה אחד הזרמים המאד מהפכניים באותה תקופה.

גרניקה העיירה בספרד שהושמדה במלחמת האזרחים הפכה להיות הסמל הייצוגי והמזעזע בתקופת המלחמה. רואים סוס ישיש, רואים את הכאוס, אף דמות אינה קיימת כשלם, רק חלקיה של הדמות, יש      יסודות של הפשטה ברורים, יצירה אדירת מימדים, שהפכה להיות סמל למלחמה ותוצאותיה.

אין הרכבה רישומים ברמה של פיקאסו ב-120 ישנה דינמיקה של דבר מדוייק, לבין דברים מופשטים, ישנן דינמיקות של ההדגשים.

לסיכום המהפכה ב-120 בתחום האמנות מראה הגבלות מסויימות מהפכה היסטורית, אך קשה להמשיך אחרי מלחמת העולם הראשונה לצייר נוף תמים.