הפילוסופים

עמנואל קנט מטיל ספק בכל דבר, החשיבה היא, אני חושב משמע אני קיים. דרך החשיבה לתת דין וחשבון  על עצם הקיום שמעסיק מימי הביניים.

בבריזה הישנה עדיין מופיע אלוהים ועושה נסים, בשלב מסויים מופיע בנו ישוע,ברגע שמתמסדות הדתות הנצרות האיסלאם והיהדות, לאל אין נוכחות בחיינו היומיומיים.

נשגב מבינתנו איך אפשר להוכיח את קיומו של האל, זה אחד הדברים  הראשונים להוכיח את הקיום, ואינני מצליח ממשיך קנט אין אני יכול להגיד דבר וחצי דבר בדבר קיומו של האל, ואין זה תפקידה של הפילוסופיה, היא מוגבלת, כפילוסוף אין זה מעניני לעסוק אם האל קיים או איננו קיים.

לגבי אין פה בכלל שאלה של האל, זו המצאה שלנו על משהו שאנו זקוקים לו, זו טעני אתאיסטית האל הוא יציר רוחי, האדם ברא את האל בצלמו.

שופנהאור טוען טענה מסוג אחר, הרצון קיים בכל העולם כקולקטיב ובפרטים , הוא קיים 365 ימים בשנה מקדמא דנא, ככח המניע אותנו, הרצון הוא הגלגל המשומן סביבו נע הכל.

התרבות האמריקאית קיימת בקשר לאינדיבידואליזם, אם אתה רוצה אתה יכול לעשות מליונים.

ומהי ההיסטוריה המתעדת הכל? 
זה קרה בספרד,איטליה, רוסיה, והגרועה מכולן גרמניה, משנת 1942-1945 השמידו אנשים באופן תעשייתי, בעולם הגדול מתקים שבר גדול, שתי מלחמות העולם גרמו להרג של עשרות מליוני בני אדם, והשמדתם הברברית, ההיסטוריה הובילה אותנו לגרוע מכל ברמה גלובלית.

לאחר מכן חשו אנשים רבים שאין משמעות לעולם ופשר להוויה, נדרשים לעולם נטול פשר, לריק הגדול.

הפילוסופים כיצד הם תופשים את ההיסטוריה?

אין היסטוריה, הנרטיבים הם איך שמספרים את ההיסטוריה, ישנן כל כך הרבה גירסאות ופרשנויות, הכל ניתן לפרשנות שונה, ההיסטוריה זה אוסף סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

ומה הם אומרים על המוסר?  

המוסר הוא איזה מקור כח יש לך, וזה המהמד השליט.