מבצע סבא -14
אבא, אתה גדול, אמרה נורית בדרכם הביתה. תודה שאתה מתחשב בי.
יכול להיות שאבא אחר היה זורק לי את המפתח ואומר שזה שטויות.
אני מרגישה שאתה האבא שאני רוצה שתמיד יהיה שלי.
שמוליק שמע ושתק, ורק לחץ מעט יותר על אצבעות כף ידה של נורית שחפן בכף ידו.
כמה מוזר, הרהר, שדברי ילדים שנאמרים ביושר ובלי פיתולים ובלבולי מוח מצליחים לחדור לקרביים.
יש לָך תכניות לגבי המפתח? שאל.
קודם אני אביא לסבא יצחק שיראה אותו נקי ואגיד לו מה שהשען סיפר לנו.
אחר כך נראה. אבל לא היום. הוא מרגיש לא טוב.
אבא, תגיד, גם אצל סבא יוסף אבא שלך היו ימים כאלה שהרגשת שמשהו לא בסדר אתו?
שמוליק לא ענה. מה אגיד לה? שהייתי נבל? שלא כל כך דאגתי לסבא שלה.
לאחר שתיקה די ארוכה אמר: לכולנו יש ימים טובים ופחות טובים. כאלה הם החיים.
ונורית אמרה: פעם שמעתי מישהו מבית הספר שלי שאמר יום עָסל יום בָּסל.
לא הבנתי מה הפירוש אבל הבנתי את הכוונה.
כן. החיים שלנו הם כמו הגלים בים שמתפתלים ומסתחררים בלי הפסק, ובסיום נמרחים על החול.
אבל גם נשברים על סלעי המזח, הוסיף כאילו מבר אל עצמו.
איך היה? שאלה יוכבד כשנכנסו הביתה.
אימא, לא תאמיני מה שראינו.
השען התפעל מאוד מהמפתח. הוא אמר שמי שייצר אותו היה בעל מקצוע מעולה.
נכון אבא?
ולהפתעתי סיפר השען שיש איזה סוד במפתח הזה.
איך הוא ניחש - לא יודעת.
יוכבד אמרה: אולי זה הכול קשקוש.
אבא, מה אתה אומר?
נדמה לי שיש משהו במפתח שנסתר מאתנו,
כאילו מרמז לנו איך להגיע לאיזו מגירה סודית שהוא יכול לפתוח.
זה מה שעולה בדעתי, וזה בגלל הספרות שחרוטות עליו.
רבותי המלומדים, סליחה, אמרה יוכבד.
על איזה ספרות אתם מדברים? על זה לא סיפרתם לי כלום.
אז הנה. אני מספרת לך עכשיו.
השען ראה בזכוכית מגדלת שלו את מה שאנחנו לא יכולים לראות.
נוריתי, אמרה יוכבד. את גדולה תרתי משמע. את מתוקה.
יוכבד, מה דעתך שנשוחח את ואני עד שנוריתי תכין ארוחת ערב.
הם התיישבו בחדר השינה, ושמוליק שאל:
את זוכרת את העסק ההוא עם האישה שקראו לה גָלִינָה, השכנה של אבא שלך מגדרה?
לאחר שאבא נפטר נודע לה שהשאיר צוואה, הגישה עתירה לבית משפט לעיכוב ביצוע הצוואה.
היא טענה שהייתה הידועה בציבור של אבי.
צחוק הגורל. איך יכלה בכלל להיות כזאת? מה אומר החוק?
היות שלא רציתי לגרום לך ולנורית בלבולי ראש, ניהלתי את כל עניין הצוואה של אבי בדואר הצבאי.
בית המשפט לא קיבל את תביעתה של הגלינה ההיא כי לא הצליחה להוכיח שחיה עם אבא
'במשק בית משותף'.
עכשיו לאחר פסק בדין של בית המשפט הבית בגדרה וסכום כסף לא גדול שאבא השאיר לי בבנק ברחובות יהיו בקרוב ברשותי.
יהיה נחמד אם נצליח לבנות בית קרקע חדש על המגרש שעליו עומד הבית.
הבית ישן, ולא כדאי לשפץ אותו.
וחשבת על העבודה שלי כאן במרפאה? נראה לך שאסע באוטובוס כל יום הלוך וחזור?
נקנה לך מכונית.
אבל... אמרה יוכבד. אני אחשוב על זה, וצריך לספר לנורית.
נקישות קלות על דלת חדר השינה שלהם קטעה את שיחתם.
תיכנסי, נוריתי.
הארוחה מוכנה. בואו.
שולחן האוכל היה ערוך בטוב טעם. מפה פרחונית הוסיפה נופך למראה.
בקערת זכוכית היה סלט ירקות קצוץ דק.
אפילו ביצים קשות הספיקה נורית לבשל בזמן שהם דיברו.
כל הכבוד, אמר שמוליק. את ילדה עשר.
תרצו גם קפה?
אימא, על מה דיברתם, מותר לי לדעת או שאלה סודות של גדולים?
עוד מעט אבא יספר לך.
אבא, אני במתח. נו, ספר כבר.
זוכרת איפה סבא יוסף גר בגדרה?
אימא ואני דיברנו על הבית הזה ושאולי נצליח לבנות במקומו בית חדש במקום הבית הישן.
ואז תמכרו אותו?
למה למכור?
אז מה, אתם חושבים לעבור לשם?
מה זה אתם. כולנו נעבור אם התכנית שלי תצליח.
דמעות החלו לזלוג על לחייה של נורית. פניה התכרכמו.
היא התרוממה מכיסאה, דחפה אותו ברוגזה והלכה לחדרה.
אני אגש אליה, אמרה יוכבד. היא אחזה בידית הדלת ומצאה שהדלת נעולה.
נקשה ולא בא מענה. חבטה בדלת, וגם אז לא השיבה נורית.
פתחי, ילדתי, אמרה בקול מרגיע. אני מבינה אותך. זה בגלל קנרי, נכון? אז בואי נדבר.
אם לא נדבר, לא נמצא פתרון. ויש לי משהו מאוד חשוב להגיד לך.
נוריתי, בבקשה, פתחי את הדלת. אני מתחננת.
נורית שכבה על המיטה ובכתה. היא פתחה את הדלת, ויוכבד מיהרה להיכנס.
טיפשונת שלי, די, מספיק. גם אני לא מוכנה לעבור מכאן.
שתינו נתמודד ביחד. אבל קודם תפסיקי לבכות, ככה לא נצליח לדבר.
נורית הסתובבה, הניחה את ראשה בחזה אמה ונרגעה.
ומה יהיה אתו, אם נעזוב לגדרה? את סבא יוסף הייתי רואה נורא קצת.
עכשיו שהוא מת, לא נשאר לי אף אחד. גם לא אח. אתם רוצים להשאיר אותי לבד?
את לא לבד. אבא ואני אתך.
לא תמיד. יש שעות שאני מרגישה בודדה.
ואתו זה אחרת. אני מרגישה שאולי אני גם עוזרת לו. אין לו אף אחד חוץ ממני.
ודווקא עכשיו שהוא ואני קצת חברים אתם רוצים ללכת מפה?
למה את לוקחת הכול קשה? לא עוברים מפה מחר.
גם לי יש ספקות אם בכלל נוכל לעבור לשם. גם אבא מתלבט.
אילו היה בא להודיע לנו שהמעבר לגדרה ודאי, לא היה מבקש מתינו שנביע דעה.
את חושבת שאבא יכעס עלי בגלל שברחתי ונסגרתי בחדר?
אל תהי טיפשונת. למה שיכעס. בואי נחזור אליו. גם אבא מרגיש עכשיו מזופת.
שמוליק ישב בכורסה שלו, כשנורית ניגשה אליו. הוא פרש את זרועותיו, והיא נצמדה לחזהו.
כשהיו חבוקים עלו בזיכרונו ימי ילדותו, זכר שהיה מחכה לחיבוק מאביו כמו שהוא מחובק עכשיו עם ביתו, ואת החיבוק של אביו לא זכה לקבל.
חמודה שלי, אמר, הכול דיבורים. אנחנו לא עוברים לשום מקום.
אני רק בודק את מה שהשאיר לי אבי. זה הכול.
ואתה תמשיך לעזור לי בעניין המפתח?
איזו שאלה. הצלחת להכניס אותי לעניין, ועכשיו גם אני מסוקרן.
נוריתי, אל תדאגי, את ואני צוות לעניין. עכשיו תני לי חיבוק וכמה נשיקות ורוצי. לא רטובות.
המתח של נורית השתחרר.
היא החלה לצחוק כשנזכרה איך סיפר איבגי על הנשיקות הרטובות שהוא חוטף מדודתו.
אני הולכת לישון, בסדר אימא? אמרה נורית.
ויוכבד ענתה: לכי. אבל אני רושמת לך חיסור אחד של רחיצת כלים.
נורית נכנסה לחדרה ומיהרה להוציא את יומנה.
הערב אני כותבת רק כמה מילים. לא יותר.
אני לא נפרדת ממך סבא יצחק, כתבה..
יכול להיות שאבא אחר היה זורק לי את המפתח ואומר שזה שטויות.
אני מרגישה שאתה האבא שאני רוצה שתמיד יהיה שלי.
שמוליק שמע ושתק, ורק לחץ מעט יותר על אצבעות כף ידה של נורית שחפן בכף ידו.
כמה מוזר, הרהר, שדברי ילדים שנאמרים ביושר ובלי פיתולים ובלבולי מוח מצליחים לחדור לקרביים.
יש לָך תכניות לגבי המפתח? שאל.
קודם אני אביא לסבא יצחק שיראה אותו נקי ואגיד לו מה שהשען סיפר לנו.
אחר כך נראה. אבל לא היום. הוא מרגיש לא טוב.
אבא, תגיד, גם אצל סבא יוסף אבא שלך היו ימים כאלה שהרגשת שמשהו לא בסדר אתו?
שמוליק לא ענה. מה אגיד לה? שהייתי נבל? שלא כל כך דאגתי לסבא שלה.
לאחר שתיקה די ארוכה אמר: לכולנו יש ימים טובים ופחות טובים. כאלה הם החיים.
ונורית אמרה: פעם שמעתי מישהו מבית הספר שלי שאמר יום עָסל יום בָּסל.
לא הבנתי מה הפירוש אבל הבנתי את הכוונה.
כן. החיים שלנו הם כמו הגלים בים שמתפתלים ומסתחררים בלי הפסק, ובסיום נמרחים על החול.
אבל גם נשברים על סלעי המזח, הוסיף כאילו מבר אל עצמו.
איך היה? שאלה יוכבד כשנכנסו הביתה.
אימא, לא תאמיני מה שראינו.
השען התפעל מאוד מהמפתח. הוא אמר שמי שייצר אותו היה בעל מקצוע מעולה.
נכון אבא?
ולהפתעתי סיפר השען שיש איזה סוד במפתח הזה.
איך הוא ניחש - לא יודעת.
יוכבד אמרה: אולי זה הכול קשקוש.
אבא, מה אתה אומר?
נדמה לי שיש משהו במפתח שנסתר מאתנו,
כאילו מרמז לנו איך להגיע לאיזו מגירה סודית שהוא יכול לפתוח.
זה מה שעולה בדעתי, וזה בגלל הספרות שחרוטות עליו.
רבותי המלומדים, סליחה, אמרה יוכבד.
על איזה ספרות אתם מדברים? על זה לא סיפרתם לי כלום.
אז הנה. אני מספרת לך עכשיו.
השען ראה בזכוכית מגדלת שלו את מה שאנחנו לא יכולים לראות.
נוריתי, אמרה יוכבד. את גדולה תרתי משמע. את מתוקה.
יוכבד, מה דעתך שנשוחח את ואני עד שנוריתי תכין ארוחת ערב.
הם התיישבו בחדר השינה, ושמוליק שאל:
את זוכרת את העסק ההוא עם האישה שקראו לה גָלִינָה, השכנה של אבא שלך מגדרה?
לאחר שאבא נפטר נודע לה שהשאיר צוואה, הגישה עתירה לבית משפט לעיכוב ביצוע הצוואה.
היא טענה שהייתה הידועה בציבור של אבי.
צחוק הגורל. איך יכלה בכלל להיות כזאת? מה אומר החוק?
היות שלא רציתי לגרום לך ולנורית בלבולי ראש, ניהלתי את כל עניין הצוואה של אבי בדואר הצבאי.
בית המשפט לא קיבל את תביעתה של הגלינה ההיא כי לא הצליחה להוכיח שחיה עם אבא
'במשק בית משותף'.
עכשיו לאחר פסק בדין של בית המשפט הבית בגדרה וסכום כסף לא גדול שאבא השאיר לי בבנק ברחובות יהיו בקרוב ברשותי.
יהיה נחמד אם נצליח לבנות בית קרקע חדש על המגרש שעליו עומד הבית.
הבית ישן, ולא כדאי לשפץ אותו.
וחשבת על העבודה שלי כאן במרפאה? נראה לך שאסע באוטובוס כל יום הלוך וחזור?
נקנה לך מכונית.
אבל... אמרה יוכבד. אני אחשוב על זה, וצריך לספר לנורית.
נקישות קלות על דלת חדר השינה שלהם קטעה את שיחתם.
תיכנסי, נוריתי.
הארוחה מוכנה. בואו.
שולחן האוכל היה ערוך בטוב טעם. מפה פרחונית הוסיפה נופך למראה.
בקערת זכוכית היה סלט ירקות קצוץ דק.
אפילו ביצים קשות הספיקה נורית לבשל בזמן שהם דיברו.
כל הכבוד, אמר שמוליק. את ילדה עשר.
תרצו גם קפה?
אימא, על מה דיברתם, מותר לי לדעת או שאלה סודות של גדולים?
עוד מעט אבא יספר לך.
אבא, אני במתח. נו, ספר כבר.
זוכרת איפה סבא יוסף גר בגדרה?
אימא ואני דיברנו על הבית הזה ושאולי נצליח לבנות במקומו בית חדש במקום הבית הישן.
ואז תמכרו אותו?
למה למכור?
אז מה, אתם חושבים לעבור לשם?
מה זה אתם. כולנו נעבור אם התכנית שלי תצליח.
דמעות החלו לזלוג על לחייה של נורית. פניה התכרכמו.
היא התרוממה מכיסאה, דחפה אותו ברוגזה והלכה לחדרה.
אני אגש אליה, אמרה יוכבד. היא אחזה בידית הדלת ומצאה שהדלת נעולה.
נקשה ולא בא מענה. חבטה בדלת, וגם אז לא השיבה נורית.
פתחי, ילדתי, אמרה בקול מרגיע. אני מבינה אותך. זה בגלל קנרי, נכון? אז בואי נדבר.
אם לא נדבר, לא נמצא פתרון. ויש לי משהו מאוד חשוב להגיד לך.
נוריתי, בבקשה, פתחי את הדלת. אני מתחננת.
נורית שכבה על המיטה ובכתה. היא פתחה את הדלת, ויוכבד מיהרה להיכנס.
טיפשונת שלי, די, מספיק. גם אני לא מוכנה לעבור מכאן.
שתינו נתמודד ביחד. אבל קודם תפסיקי לבכות, ככה לא נצליח לדבר.
נורית הסתובבה, הניחה את ראשה בחזה אמה ונרגעה.
ומה יהיה אתו, אם נעזוב לגדרה? את סבא יוסף הייתי רואה נורא קצת.
עכשיו שהוא מת, לא נשאר לי אף אחד. גם לא אח. אתם רוצים להשאיר אותי לבד?
את לא לבד. אבא ואני אתך.
לא תמיד. יש שעות שאני מרגישה בודדה.
ואתו זה אחרת. אני מרגישה שאולי אני גם עוזרת לו. אין לו אף אחד חוץ ממני.
ודווקא עכשיו שהוא ואני קצת חברים אתם רוצים ללכת מפה?
למה את לוקחת הכול קשה? לא עוברים מפה מחר.
גם לי יש ספקות אם בכלל נוכל לעבור לשם. גם אבא מתלבט.
אילו היה בא להודיע לנו שהמעבר לגדרה ודאי, לא היה מבקש מתינו שנביע דעה.
את חושבת שאבא יכעס עלי בגלל שברחתי ונסגרתי בחדר?
אל תהי טיפשונת. למה שיכעס. בואי נחזור אליו. גם אבא מרגיש עכשיו מזופת.
שמוליק ישב בכורסה שלו, כשנורית ניגשה אליו. הוא פרש את זרועותיו, והיא נצמדה לחזהו.
כשהיו חבוקים עלו בזיכרונו ימי ילדותו, זכר שהיה מחכה לחיבוק מאביו כמו שהוא מחובק עכשיו עם ביתו, ואת החיבוק של אביו לא זכה לקבל.
חמודה שלי, אמר, הכול דיבורים. אנחנו לא עוברים לשום מקום.
אני רק בודק את מה שהשאיר לי אבי. זה הכול.
ואתה תמשיך לעזור לי בעניין המפתח?
איזו שאלה. הצלחת להכניס אותי לעניין, ועכשיו גם אני מסוקרן.
נוריתי, אל תדאגי, את ואני צוות לעניין. עכשיו תני לי חיבוק וכמה נשיקות ורוצי. לא רטובות.
המתח של נורית השתחרר.
היא החלה לצחוק כשנזכרה איך סיפר איבגי על הנשיקות הרטובות שהוא חוטף מדודתו.
אני הולכת לישון, בסדר אימא? אמרה נורית.
ויוכבד ענתה: לכי. אבל אני רושמת לך חיסור אחד של רחיצת כלים.
נורית נכנסה לחדרה ומיהרה להוציא את יומנה.
הערב אני כותבת רק כמה מילים. לא יותר.
אני לא נפרדת ממך סבא יצחק, כתבה..
תגובות
0
אהבו
1
891
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
מחשבות על המלחמה
מספר ימים הייתי על הפנים פנים. זה כמובן לא מוזר לי. עוד 5 ימים ואני בן 90.
מקווה שבקרוב יעצור השעון שלי כי...
לקריאת הפוסט
דברים מספר הדברים
אם יום מחר יבוא בזמן, ואני עודני כאן, לא אשכח מה שהיה
כמו בחלום אלך ביום מחר אל המדבר ושם אכתוב על אבן את כל...
לקריאת הפוסט
תראו את הסמוטריץ הזה
סמוטריץ' לקח אקספרס את הקופה. ארז את הפקלאות ורץ אשכרה לחברים שלו באורגינל.
איינשטיין החכם אמר, שאלוהים לא...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות