פרק ה

 
עוד יום נדודים ארוך ציפה לנו היום עברנו מסע של מעל שלושים ק"מ עד בואך לפני קוציימה. חנינו שם במאהל בדווי נוסף במקום שנקרא מוילח.
עם ערב הגיש לי אבו יוסוף ג'לבייה שחורה וגם כפייה שחורה תחת הלבנה,
"זה בשביל לא רואים אותנו בלילה, מחר בבוקר אתה באישראיל, רק להיזהר בלילה מן הג'יש."
 
כך עברנו בלילה על יד קדש ברנע. ושם בלב השממה הזו אחרי חצות חיכה לנו מארב של אחת הסיירות. כמה מטחי יריות ואני דוהר לקראת מקור הירי וזועק :
"חדל, חדל אני יהודי, חדל, חדל."
הירי הפסיק וממקום מסתור עטו עלי חמישה חיילים מושכים ברסן הגמל כמאומנים. מורידים אותי מכסים את עיני וחוקרים אותי חקירה קצרה.
אני מספר להם בקיצור רב, והם צוחקים.
מה, למה ? "
 
ואז עונה לי מישהו עם קול סמכותי בעגה ערבית אך בעברית רהוטה " יש לך על הגמל שלך שני צמיגים מלאים סוליות חשיש ואתה מספר לנו סיפורים".
 
"חושך אפף אותי, לא דיברתי יותר. התחלתי לרעוד ולהבין את התסריט.