עשיר אינו שמח בחלקו
האם ההכנסות שלך מספיקות? לדעתי - וגם לדעתו של נחמיה שטרסלר - לא. אז אולי כדאי לשנות הילוך ולהתחיל לחסוך?
נחמיה שטרסלר, פרשן כלכלי בכיר בהארץ, פרסם ספר "ושלא יעבדו עליכם". בשיחה בטלוויזיה לפני ימים אחדים הוא סיפר אנקדוטה:
"פעם, לפני שנים רבות, המשכורות הגבוהות ביותר במשק היו בבנקאות. באותה תקופה שאלתי בנקאי ידוע שהרוויח 300 אלף שקלים לחודש, מה הוא עושה עם כל הכסף הענק הזה, והוא ענה לי: 'על איזה כסף ענק אתה מדבר? בעלי הבית של הבנק עושים ממני צחוק. אני דואג להם לרווחים של מאות מיליונים והם זורקים לי פירורים - אני לא גומר את החודש', התלונן.
"'אתה לא גומר את החודש?' נדהמתי, והוא ענה: 'לא גומר את החודש. יש לי בית בסביון והזמנתי פסל חדש של תומרקין לגינה. אשתי רוצה מכונית חדשה, והבת רוצה דירה בשדרות רוטשילד'. שאלתי: 'כמה חסר לך כדי שתוכל להיות מאושר?' והוא אמר: 'חסרים לי עוד 20 אחוזים למשכורת'.
"כשחזרתי מהפגישה, קיבלתי תשובה זהה גם בעיתון 'הארץ', שהעובדים בו אינם משתכרים סכומי עתק. שאלתי את אחד העובדים שמקבל 10,000 שקלים בחודש מה הוא חושב על השכר שלו. הוא התלונן על בעלי העיתון, שמדכאים אותו ואמר שחסרים לו 20 אחוזים כדי שהוא יהיה המאושר באדם".
שטרסלר מסביר בפשטות: "בכל מצב, תמיד, לאדם המודרני חסרים 20 אחוזים כדי להיות מאושר. זה נכון לגבי המשכורת והדירה של כולנו, שכל אחד בטוח שאם היה בה חדר אחד נוסף, הכל היה מסתדר לו. זה נכון גם למטבח, שתמיד חסר בו ארון אחד נוסף כדי לשים את הסרוויס שקיבלנו מסבתא, ובכלל זה נכון לכל שטחי החיים".
שמעתי את הדברים ונזכרתי בסיפור ישן מתחילת עבודתי העתונאית, שמשקף את הרצון להרוויח עוד ועוד ועוד. אפילו בהימורים. קבלתי ממפעל הפיס שמות וכתובות של שלושה שזכו במיליון לירות כל אחד. זה היה סכום עתק ומפעל הפיס לא הסתיר את הזוכים. אני זוכר היטב אחד מן הסיפורים שפרסמתי למרות הזמן הרב שעבר.
הייתי אצל אחד הזוכים והוא אמר לי, שתוך ימים ספורים יקבל את הכסף. "ומה תעשה איתו"? שאלתי.
- "אפתח מסעדה בשוק הכרמל", השיב.
"ומה אתה עושה עכשיו?" שאלתי.
- "אני סבל בשוק הכרמל", ענה.
פרסמתי את סיפורו ולא פירסמתי את המסקנה (העצובה) שלי: האיש לא יודע לנהל מסעדה ולהחזיק כסף. הוא חושב שעשרים אחוזים יעזרו לו. לדעתי, הזכיה שלו היתה בזבוז.
חיוך טוב לבריות
כאשר אני עובר על קלנועית ברחובות, אני נוהג לומר שלום ובוקר טוב למנקים. החיוך שלהם עושה לי טוב.
החיוך טוב לא רק למקבל, אלא גם לנותן.
דיכאון שלא עובר
אדם הגיע אל המרפא של העיר והתלונן, שהוא מדוכא. כך סיפר יוסי אלפי בערב של מספרי סיפורים.
המרפא אמר לו: יש בכיכר העיר מישהו שמצחיק אנשים. לך אליו ושמח.
המתלונן השיב: האיש הזה הוא אני...
"פעם, לפני שנים רבות, המשכורות הגבוהות ביותר במשק היו בבנקאות. באותה תקופה שאלתי בנקאי ידוע שהרוויח 300 אלף שקלים לחודש, מה הוא עושה עם כל הכסף הענק הזה, והוא ענה לי: 'על איזה כסף ענק אתה מדבר? בעלי הבית של הבנק עושים ממני צחוק. אני דואג להם לרווחים של מאות מיליונים והם זורקים לי פירורים - אני לא גומר את החודש', התלונן.
"'אתה לא גומר את החודש?' נדהמתי, והוא ענה: 'לא גומר את החודש. יש לי בית בסביון והזמנתי פסל חדש של תומרקין לגינה. אשתי רוצה מכונית חדשה, והבת רוצה דירה בשדרות רוטשילד'. שאלתי: 'כמה חסר לך כדי שתוכל להיות מאושר?' והוא אמר: 'חסרים לי עוד 20 אחוזים למשכורת'.
"כשחזרתי מהפגישה, קיבלתי תשובה זהה גם בעיתון 'הארץ', שהעובדים בו אינם משתכרים סכומי עתק. שאלתי את אחד העובדים שמקבל 10,000 שקלים בחודש מה הוא חושב על השכר שלו. הוא התלונן על בעלי העיתון, שמדכאים אותו ואמר שחסרים לו 20 אחוזים כדי שהוא יהיה המאושר באדם".
שטרסלר מסביר בפשטות: "בכל מצב, תמיד, לאדם המודרני חסרים 20 אחוזים כדי להיות מאושר. זה נכון לגבי המשכורת והדירה של כולנו, שכל אחד בטוח שאם היה בה חדר אחד נוסף, הכל היה מסתדר לו. זה נכון גם למטבח, שתמיד חסר בו ארון אחד נוסף כדי לשים את הסרוויס שקיבלנו מסבתא, ובכלל זה נכון לכל שטחי החיים".
שמעתי את הדברים ונזכרתי בסיפור ישן מתחילת עבודתי העתונאית, שמשקף את הרצון להרוויח עוד ועוד ועוד. אפילו בהימורים. קבלתי ממפעל הפיס שמות וכתובות של שלושה שזכו במיליון לירות כל אחד. זה היה סכום עתק ומפעל הפיס לא הסתיר את הזוכים. אני זוכר היטב אחד מן הסיפורים שפרסמתי למרות הזמן הרב שעבר.
הייתי אצל אחד הזוכים והוא אמר לי, שתוך ימים ספורים יקבל את הכסף. "ומה תעשה איתו"? שאלתי.
- "אפתח מסעדה בשוק הכרמל", השיב.
"ומה אתה עושה עכשיו?" שאלתי.
- "אני סבל בשוק הכרמל", ענה.
פרסמתי את סיפורו ולא פירסמתי את המסקנה (העצובה) שלי: האיש לא יודע לנהל מסעדה ולהחזיק כסף. הוא חושב שעשרים אחוזים יעזרו לו. לדעתי, הזכיה שלו היתה בזבוז.
חיוך טוב לבריות
כאשר אני עובר על קלנועית ברחובות, אני נוהג לומר שלום ובוקר טוב למנקים. החיוך שלהם עושה לי טוב.
החיוך טוב לא רק למקבל, אלא גם לנותן.
דיכאון שלא עובר
אדם הגיע אל המרפא של העיר והתלונן, שהוא מדוכא. כך סיפר יוסי אלפי בערב של מספרי סיפורים.
המרפא אמר לו: יש בכיכר העיר מישהו שמצחיק אנשים. לך אליו ושמח.
המתלונן השיב: האיש הזה הוא אני...
בנק הוא לא ידיד
בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם. רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי...
לקריאת הפוסט
לילה ללא שינה
על עטיפת הספר כתוב "ברוך דרור הוא שחקן, נשוי ואב לשניים ומתגורר בתל אביב". זה רומן הביכורים שלו והופיע ב-2020...
לקריאת הפוסט
זיקני ציון
היום, במלאות כששים וחמש שנה אני נזכר כי בשנת 1956 היינו מלאי מרץ כשסיימנו את בית הספר התיכון "אהל שם" ברמת גן,...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הכל טוב ויפה אבל מה עושה האזרח שמעונין לחסוך אפילו במחיר רמת חייו לטובת הילדים והנכדים שאין
היכו לחסוך יש מיליון הסברים למדוע ולמה ולאף חכם ציון אין עינין שלנו האזרחים תינתן אפשרות לחסוך בריבית חיובית.
כמובן מדובר על חסכון לטווח ארוך לפחות אחוז שנים שלושה בשנה .הבנקים משחקים סביב החמישה אחוז של ריבית ללוקחי
הלוואות. כמו שנאמר "צדק אלוהי"
שי
אינני מסוגל להציע לכל אדם את הדרך לחסוך. בוודאי, שאינני יודע לשנות את המצב הקיים, כשהבנקים נותנים ריבית של כמעט אפס. עם זאת, אני יודע על אפשרויות של חיסכון בריבית חיובית (נמוכה). צריך לחפש פתרונות אמיתיים, ולא רק בנקים הם הפתרון.
"ההנחה הטבעית" דורשת הובחה
נדמה לי שכולם נהנים לשחק בכסף שלנו מהנסיון של כדוגמא
במלצת חברת ההשקעות ובסיכון נמוך קניתי [קנו על שמי] ניירות ערך כל חודש קיבלתי דף עם מכירה וקניה כאשר על כל פעולה אני
משלם החזקתי מעמד שלוש שנים כאשר הקרן [כנראה במקרה] הגיעה לאותה נקודה אשר בה השקעתי הוצאתי את הכסף כלומר אני לא ראיתי דבידנד על הכסף שלי וחברת ההשקעות גרפה כל שנה אלפי שקלים: על הכסף שלי כמובן
שי