שרל אזנבור

אזנבור נולד בפריז במאי של 1924, להורים מהגרים מארמניה, ניצולי הטבח הארמני. 

בימי מלחמת העולם השניה הצילו הוריו כ-12 יהודים.הם היו אמנים . פריצתו הגדולה היתה כאשר הכיר את אדית פיאף, אירגנה לו סיבוב הופעות איתה בצרפת ובאצות הברית, הוא נקרא פרנק סינטרה הצרפתי, מכר למעלה ממאה מליון מתקליטיו והופיע ב-60 סרטים.

הוא היה אחרון השנסיונרים, במשך שלושה דורות ליווה את מאזיניו ולא חשב על פרישה.באחד השירים "עלינו לשתות את נעורינו עד כדי שיכרות".

איש פשוט עם צחוק מדבק כותב מופיע מוציא שני ספרים, אמרו שאני מכוער, שאני זמר גרוע, וכותב בינוני,אבל הקהל אמר אחרת ובחר בי.

הלכנו לבקרו הוא גר בשווייץ, בנו ניקולאיהופיע בשעכר עם שתי הכלבות המרחרחות, חלונות גבוהים שופכים אור  על הגבעה המטפסת אל הבית, ליד אגם ג'נבה. הוא מחכה לךל אמר הבן, דלת לבנה מדרגות לולייניות ןחדר עבודה גדול, שערו הלבן מתבדר,מסיר את משקפיו ושואל הדרך עברה בשלום?אמר בחיוך אני מחפש את האוזניים (מכשיר השמיעה) אין במה להתבייש זו טיפשות, גם את חולשותיו מעולם לא הסתיר, עו ארבעה חודשים ימלךאו לו 90 שומר כתבמיד על הומור צחוק, ומצב רוח טוב.

מספר שביקר בהיכל נוקיה          והכרטיסים נחטפו, זו היתה הצלחה אדירה, במשך שעתיים עמד על הבמה גדול השנסיוןנרים החיים, הקהל לא נתן לו לרדת מהבמה גם כאש האורות דלקו.

יותר משמונה עשורים הוא מופיע ועדיין ישנה הבעירה, אתם הצלחתם לשמור על השמחה הוא אומר, זה מאד מזכיר את הארמנים, הוריו נמלטו מזוועות הטבח בארמניה, ומצאו דירת חדר קטנה ברובע הלטיני, את הלחם הרוויחו ממסעדה קטנה שניהלו   הופיעו בערבים בתיאטרון ובמחזות מוזיקליים הדוברים ארמנית, הוא הי בן שלוש כאשר עמד לראשונה על הבמה מדקלם מבלי להתבלבל שירים ארמניים שלמה מאמו.
אדם נושא עמו את חוויות ההגירה תחושה שמלווה אותך תמיד, היא שם כמו ויליון דק מסתתרת עמוק בפנים, הקשר הזה עולה וצף שוב ושוב, הורי היו קומוניסטים לא מסיבה פוליטית אלא מתוך חוויה חברתית.

הוא משרטט משפחה חמה ועוטפת, בבית היו בכי גם צחוק,זה משותף ליהודים ולארמנים, סבלנו מאסונות דו ים אולי בגלל זה תפיסת החיים שלנו דומה, שורשיו חשובים לו, אך הוא מדגיש אני יותר צרפתי מאשר ארמני, צרפת היא ביתי, שפתי ותרבותי, רוחש לה אהבה, עקר לפני כ- 30 שנה, והשתקע בשווייץ, העיתונות שבעטה בי החוצה, אין אמן שנכתבו עליו דברים מרושעים כל כל כמוני, אך הם לא יודו שטעו, אני הגעתי הכי רחוק, כעת אין להם ברירה, כבר אי אפשר להתעלם,     הם אימצו אותי בניגוד לרצונם.

יש לו מליוני מעריצים במדינו אירופה, בארה"ב במזרח הרחוק ובאפריקה. נגעתי באנשים כיוון ששירי הם אוניברסליים, זה הקהל שבחר בי לא העיתונות, הקהל ניצח.

יותר מ-1000 שירים כתב גם בעבור אחרים גם הלחין, כתב על בעיות חברתיות מציקות, שירו האחרון נסב על אגרוף שהנחית על הבורגני, השבע, פ]יאף פחדה לשיר את זה, הרימה את הכפפה ג'ולייט גרקו וזה הפך אותה לכוכבת, ומאוחר יותר אומץ על ידי פיאף.אני מבקש מהקהל רק להקשיב, אני אמיץ אינני אוצה לחיות ליד החיים הפואטיקה מתערבבת בחיי.

בשנת 2011 קבל את פרס "סקופוס" המוענק מטעם הידידים של האוניברסיטה העברית בירושלים 

זמר כנה ושנסיונר שריגש הרבה מאד לבבות.