הטרמפיסטית (פרק שני )

היינו כבר באמצע כביש הערבה בדרכנו דרומה, המשאית שעטה קדימה ואליעזר החל לספר מעלילותיו.
תשמע ספור אמר.
ביום גשום וקר לאחר שהעמסתי מטען בחיפה וציפתה לי נסיעה משעממת וארוכה דרומה, הגעתי כבר לצומת עתלית קפצה לפתע אישה מתחנת אוטבוס וניפנפה ביד לטרמפ.
היא נראתה קצת מבוהלת וחסרת ישע והחלטתי לעצור ולאסוף אותה.
לקח לי עשרות מטרים בכדי לבלום את המשאית הענקית והסתכלתי במראה לאחור בכדי לראות באם היא מגיעה אלי בגשם החזק שירד.
לאחר זמן משלא הגיעה רציתי כב ר להמשיך בנסיעה נפתחה לפתע הדלת ולקבינה נכנסה עלמה צעירה באמצע שנות העשרים לחייה יפת מראה ורטובה מהגשם עד לשד עצמותיה.
היי, תודה היא אמרה.
שמע, אני מעריכה אותך שעצרת לי עם משאית ענקית שכזו.
לא יכול להסביר לך את זה הוא אמר לי, אבל היתה לי תחושה כי אעבור עם הטרמפיסטית הזו חוויה מסעירה, כבר בשניות הראשונות הרגשתי בקשר בלתי אמצעי שנוצר ביננו וכאילו אנחנו מכירים ותיקים מימים ימימה.
מפזר החום מילא את חלל הקבינה בחום נעים, ריחן בטעם אורנים שדאגתי תמיד לרכוש בתחנות הדלק ניטרל את ריח הסיגריות שהייתי מעשן והרדיו ברשת ג' השמיעה נעימות מרגיעות.
קוראים לי נגה אמרה, ומה שימך שאלה ולקחה את יוזמת פתיחת השיחה לידיה.
אליעזר השבתי לה. ולאן את צריכה ?
לאחד המושבים ליד נתניה השיבה.
נסיעה קצרה עניתי, וכבר הצטערתי שעצרתי לה.
תגידי אמרתי, זה לא קצת חצוף מצידך לעצור משאית ענק שכזו לנסיעה כזו קצרה, מה אני נראה לך פרייבט ?
היא שתקה, קצת ניכלמת ולא ענתה.
תגיד היא אמרה, איכפת לך שאני התפשט והיבש את הבגדים הרטובים שלי ?
לא, עניתי. אני אפילו אשמח מאד.
בשניות היא הורידה את בגדיה ונשארה יושבת כמעט ערומה כביום היוולדה.
אלוהים שלי, התרגשתי וחשבתי, איזו מתנה שלחת לי.
היי אליעזר היא אמרה אתה גם צריך להתפשט, אחרת זה לא הוגן.
תגיד, נהגת פעם ערום במשאית שלך ?
לא. זה עוד לא קרה לי וזה גם לא יקרה לי השבתי, אבל אני צריכה לפצות אותך על האדיבות שלך בכך שעצרת לי טרמפ הוסיפה,אליעזר, הסתכל לעברי לראות עד כמה אני מרותק לסיפורו.
תמשיך אמרתי לו , והרגשתי כאילו צפיתי בארוע.
התקרבנו למחוז חפצה ואמרתי לה אולי היא רוצה להמשיך איתי לאילת.
ואם היא עייפה היא יכולה לנוח על המיטה בחדר השינה שבקבינה. לא. אני לא יכולה, אבל ניפגש שוב מבטיחה לך.
טוב השבתי אז את צריכה להתלבש.
בגדיה כבר יבשו מהחום שבקבינה שלי, ולאחר שהתלבשה והגענו למחוז חפצה עצרתי את המשאית.
בחוץ עדין הגשם לא הפסיק, ישבנו מספר דקות ביחד, הבטתי בחיוך מבויש ומקסים שהפריחה לכיווני וחשבתי שזו היתה חוויה יוצאת דופן חד פעמית.
תשמע, היא אמרה.
אני צריכה את המיטריה שלך אחרת אני ארטב בגשם העז שבחוץ, ארשום לך את כתובתי ובדרכך חזרה מאילת תעבור אלי ותקבל אותה בחזרה.
ריחמתי עליה ונתתי לה בנוסף מעיל רוח נוסף שהיה אצלי. גם אם הכתובת שהיא מסרה לי איננה נכונה הרהרתי לעצמי המיטריה והמעיל הישן שווה את הנסיעה הקצרה ,נפרדנו בנשיקה מתוקה ובלחיצת יד חמה והיא ירדה מהמשאית.
המשכתי בנסיעה לאילת סיפר אליעזר ולמחרת בדרכי חזרה צפונה החלטתי לעצור בביתה של הטרמפיסטית שלי ולקבל את המיטריה בחזרה.
אבל המשיך והביט לעברי ציפתה לי הפתעה.
על המשך הסיפור ההזוי שסיפר לי אליעזר בפעם הבאה