הטרמפיסטית ורוח הרפאים (פרק שלישי)

הוצאתי מכיסי את הפתק בו היא רשמה את כתובתה וזכרתי כי היא גם ציינה שאוכל להחנות את המשאית בכביש המושב ממש ליד פתח ביתה,
גם תיכננתי לעצמי כיצד אני דופק בדלת, אומר שלום, ומוסיף כי באתי רק לקבל את המיטריה שלי בחזרה.
לגבי ההמשך לא ידעתי מה לחשוב,
אולי היא תזמין אותי לכוס קפה, אולי נעבור ביחד חוויה מינית מסעירה אבל הפעם בביתה ובמיטה, ואולי השאר אצלה הלילה ורק מחר המשיך בדרכי.
אולי מצאתי לי אישה צעירה ואוהבת ,פילגש להפגש איתה מידי פעם,
כל זאת ועוד, ניסיתי לדמיין המשך למה שקרה לי אתמול ואיזו קבלת פנים מצפה לי.
הנהיגה לאורך מאות הקלומטרים שעברתי מאילת עברו עלי ביעף.
התקרבתי למושב שבו הורדתי רק אתמול את החלום הרטוב שלי, ולא סתם אני מכנה את שארע לי כחלום רטוב והזוי.
עברה כבר יממה מאז המפגש ביננו , הנסיעה הקצרה עם הטרמפיסטית השאירה אצלי תחושה כאילו והזמן פסק מלכת, והיתה תחושה כאילו הזמן שחלף חסר לי במנין השעות .
פניתי שמאלה מהכביש הראשי ונכנסתי למושב ומיד זיהיתי את הבית.
עצרתי לידו וכיביתי את מנוע המשאית.
כאילו מהשמים עזרו לי והגשם פסק לחלוטין, העננים הכבדים נעלמו והשמים התבהרו ושמש חמימה הפיצה קרניה הנעימות בסביבה.
כשירדתי מהמשאית ועמדתי בפתח ביתה ליבי החל להלום מהתרגשות.
דפקתי בדלת וחיכיתי לתשובה.

אליעזר נהגי הפסיק בסיפורו והסתכל לכיווני.
הייתי מרותק לסיפורו וצמא לשמוע את השתלשלות העינינים.
את הדלת פתחה לי אישה מבוגרת שבחנה אותי במבט מהיר,לבושה מעט ברישול עצב ניבט מעיניה. שלום אמרתי כאן גרה נועה ?והוספתי כי אתמול לקחתי אותה טרמפ וכשירדה מהמשאית שלי השאלתי לה מטריה ומעיל מאחר וירד גשם, והוזמנת י על ידה בדרכי חזרה לכוס קפה ולקבל את המיטריה והמעיל. עינייה העצובות נפערו וכל חזותה הפכה למאיימת. תגיד לי איש צעיר אמרה לי : השתגעת ? מה זה צריך להיות ?

נדהמתי ! הראתי לה את הפתק ובו הכתובת שמה ושם משפחתה שרשמה לי במו ידיה .ותוך כדי כך הרהרתי בליבי איזה נאיבי אני שהאמנתי לטרמפיסטית שלי....ולהפתעתי הוזמנתי להכנס לביתה ושם בשיחה עם האם שמעתי את הסיפור ההזוי ביותר ששמעתי בחיי. תשמע איש צעיר היא אמרה לי,הסיפור שלך על הטרמפ והמיטריה מוזר מאד בעיניי, אומנם הגעת לכתובת הנכונה שרשומה בפתק אבל לצערי עלי לומר לך שביתי נועה אליה אתה מספר לי נהרגה לפני שנה בתאונת דרכים ליד עתלית . נעתקו המילים מפי ממשיך אליעזר ומפנה מבט לעברי לבחון עד כמה אני מרותק לסיפורו.

זה לא יתכן אמרתי ממשיך נהגי בסיפור, והתעקשתי ללכת עם האם לבית הקברות להיוכח במו עיניי שמה ששמעתי אכן אמיתי. כשהגענו האם ואני לבית הקברות ונעמדנו ליד המצבה ששמה של נוע חקוק בה התחלחלנו שנינו ולמרות מזג האויר הסגרירי התמלאתי זיעה קרה, על גבי המצבה היו מונחים המיטריה והמעיל שהשאלתי אתמול לטרמפיסטית שלי.

(המשך בתגובות...)