שבע עשרה שנים של אהבה וחברות אמיצה עומדות להסתיים
תמיד הייתה שמחה וצוהלת כשהגעתי הביתה, אוזנייה המזדקרות וזנבה המקשקש עיני השקד הענקיות שהיו סימן ההיכר שלה היו יוצאות מחוריהן הייתה מקפצת ורוקדת סביבי ולא מפסיקה עד שהתפניתי אליה, דרשה תשומת לב מכסימלית . קיבלתי אותה במתנה לפני שבע עשרה שנים שבוע לאחר לידתה, גור מקסים בגודל כף ידי עם תכונה בולטת של רעד בלתי פוסק הווטרינר לא ידע לקבוע נחרצות האם היא פינצ'ר או ציוואווה או מעורבת בין שתי הגזעים עם הזמן נביחותיה הצורמניות הפכו לשם דבר ואפילו מנעו פריצה לביתי. בבדיחות הדעת קראנו לה שואב אבק כל פרור של אוכל הייתה בולעת ותאבונה לא ידע גבול, ברוב אנוכיותי דאגתי לעקר אותה וכל שנותיה לא ידעה מגע זכר בגופה תמיד הייתה מקור לשמחה לבני הבית ולאורחים. נאמנותה אלי עברה כל גבול, לאן שהלכתי בבית היא אחרי מביטה בי בעיניה הגדולות והעגולות והייתה חסרה לה רק תכונה אחת... היכולת לדבר לפני כשנה קיבלה בשעת לילה מאוחרת אירוע לבבי וטיפול מהיר ווטרינרי נתן לה עוד תקופת חיים. מאז היא מתנהלת בכבדות ישנה רוב שעות היממה וסובלת סבל רב, הציעו לי להרדימה וליבי נחמץ בקרבי, איך אפשר הרי זה לא אנושי ולא מתקבל על הדעת.. כבר לא שולטת בצרכיה לא שומעת וראייתה חלשה לאחרונה הפסיקה לאכול וכל כך עצוב לי. עומדת כנראה תקופת חברות אמיצה וארוכה להסתיים בקרוב.
ולכן צר לכם שהיא סובלת.
שצריך להרדים הכלב, בסופו של דבר ההחלטה בידך, שא ברכה.
תודה לתגובתך
לגדל כלב חדש כבר לא יהיה לי סבלנות.
תודה לתגובתך
תודה לתגובתך
לבי איתך
ואז תרגיש אף אתה טוב יותר.