צ'רלס אורד וינגייט
נתפס על ידי אישים בכירים ועל ידי לוחמיו כאחד כמופנם, ומשהו מוזר, היה אימפולסיבי, חם מזג מהיר חימה, אך גם נח להתרצות.
וינגייט מוכר לחלקים בציבור בזכות פעילותו ובשל ייחודו.
לא אחת נראה וינגייט בעל האף הנשרי, חובש את כובע הלבד, הליכתו משהו כפופה, כשידיו משולבות לאחור, שפע פרצי אנרגיה, גם באותם רגעים שהכריז על מנוחה, לא שקט על שמריו.
אפרים קרסנר מעיד, לרב היה מתבודד, מהורהר, פעמים מדבר אל עצמו, יושב עירום למחצה, מעיין במפות או מדפיס במכונת כתיבה תוך שתיית ויסקי. לעצמו לא דרש נוחיות מירבית, תמיד סחב אתו תרמיל ובתוכו ספר תנך.
גיבש ועיצב הוא את תורת הלחימה ההתקפית, שהחלה מחלחלת אל שורות ארגון ההגנה.
במשך ארבע חודשים אימן וינגייט את לוחמיו וניהל התקפות סדירות נגד הכנופיות הערביות וההתקלויות הבלתי פוסקות עימם. יחידותיו פעלו במונחים של שנות השלושים, השיגו הם רמה מקצועית גבוהה, ביחס לגודלן היתה פעילותן רחבת היקף.
וינגייט לא הקפיד על משמעת של מחנה צבאי ונוהלים, היה החייל הבריטי המרושל ביותר שראיתי, לבש מכנסי חאקי קצרים, חולצה, גרביים גבוהות, ברגל אחר גרב בצבע חאקי, ובאחרת גרב אפורה
קבע מסמרות בקשר למבנה היחידה, בתנועה ובהסתערות, תמיד הלך בראש הכח, ראשו כפוף מעט קדימה, כאשר משני צידיו לכו שני גששים.פקודותיו קבעו שבעת התנקשות המפקד בלבד הוא שפותח ראשון באש. את החלפת הנעלים המסומרות שהשמיעו רעש בלילה דאג לשפץ בסנדלריה של קבוץ עין חרוד, בה הודבקו סוליות גומי מחלקי צמיגים.
את יחידותיו הפעיל וינגייט בעיקר בלילה, בכך הפר את העליונות שנשמרה לערבים בשעות החשיכה. בהשראתו נשתרשה בנו ההרגשה שיש על מי לסמוך.למדנו ממנו את חשיבותם של גורמי ההפתעה, ההסחה, וההטעיה, גם את הערך הרב של חסימת המילוט של הנתקפים.
יסודות צבאיים אלו וכן עקרונות אחרים היו בשעתו חדשניים לגבי אנשי ההגנה, הפכו הם בהדרגה ללחם חוקם של חברי הארגון.
הגאונות הצבאית שלו התבטאה בעיקר בכשרונו הגדול לתת לדברים המסובכים ביותר צורה פשוטה. הטביע הוא באנשיו את השימוש במפה הטופוגרפית כאמצעי להתמצאות במרחב.
מעמדת מפקד ניהל וינגייט מערכה בגובה הנעל והרובה ולא מבעד למשקפת ארוכת טווח, או משולחן מהודר במטה מרוחק. במהרה הבין וינגייט שהלוחמים הצעירים שמצא בארגון, מתאימים לצרכינו הצבאיים.
כמנהיג אמיתי דאג קודם לאנשיו ואחרי כן לעצמו, התרשמתי אומר דיין שהאמין בתנך אמונה כמעט מיסטית. יצאנו לסיור הגענו לבאר שאבנו מים הוא דאג לכך שכולם ישתו לפניו, לא ציפית מקצין אנגלי להתנהגות כזו, עשתה עלי רושם מבחינה אנו8שית ממשיך דיין, במה ששייך למלחמה, חשבתי שהוא גאון פורץ דרך ומורד במוסכמות, בכך היה דומה ליצחק שדה.
אבינועם סלוצקי בן כיתתו של דיין בנהלל, מעיד שוינגייט היה בעל כוחות פיזיים לא רגילים, הוא הלך במהירות וגמא מרחקים כאשר אנו מתנשמים בעמל רב מאחריו, ממשיך סלוצקי הוא היה גאון צבאי אך אדם מוזר.
אריה אברמובסקי מעיד כי וינגייט הקפיד שלא לפגוע בילדים ובנשים, ביסס תורה משלו, שאדם גס הוא חייל רע, ואיש תרבות הוא חייל טוב. הקפיד תמיד על טוהר הנשק, אסר לקחת מזכרות, ולא לפגוע בערבי שאיננו אוייב. הטיל עונשים כבדים על פגיעות אישיות בתושבים שקטים.
התמורה במדיניות הבריטית שבאה לבטוי בספר הלבן, ומשום הזדהותו המופרזת לדעת ראשי הממשל והצבא הבריטי, עם יעדיה המדיניים של התנועה הציונית, החליטו להוציאות מן הארץ.
בנאומיו אמר זה קורה משום שאנחנו ידידים יותר מדי טובים , ומשום שאנחנו עובדים יותר מדי טוב. מבטיח אני לכם שאחזור באחד הימים, אם יאסרו עלי לחזור בצורה רגילה, אחזור כמעפיל.
ב-24 במרץ ביקר וינגייט בבסיסים שהוקמו בבורמה, המטוס שבו טס חזרה להודו התרסק בסופת הוריקן בסופת הוריקן בהרי ההימאליה, אותרה רק הקסדה , כעבור שלש שנים נמצאה גופתו.
קבל שרר בארץ עם היוודע מותו, ספדו לו גדולי האומה, זו היתה דמות מופלאה, אחד מחסידי אומות העולם, באיזו מהירות רכש את אמוננו, כיצד היו בחורינו מתפעלים מרמתו המוסרית, כבירה היתה השראתו על חייליו.
עם נפילתו בשדה הקרב, אבד לצבא הבריטי גניוס צבאי,לאנושות אבד לוחם ללא חת לצדק וליושר, לעם היהודי אבד ידיד מסור ואציל.
בריטי אחר הוא לורנס איש ערב שאיחד את השבטים הבדואים ויחד נלחם בשילטון העוטומני ששלט באזור וכבש את השטח מידם . למעשה הוא היה ממקימי הממלכה האשמית שקיבלה מצ'רציל את החלק המזרחי של ארץ ישראל שהוכרז בזמנו על ידי חבר הלאומים שיהיה חלק ממדינת היהודים.. הבריטים שקיבלו מנדט על האזור הרשו לעצמם לצפצף על העולם ולתת את המ ששייך לנו לממלכה האשמית. . במאמר מוסגר נציין שהחלק של ארץ ישראל שנימסר לירדן הו 89 אחוז מארץ ישראל השלמה שהוטחה על ידי חבר הלאומים להקמת הבית היהודי.
אז בריטי אחד דגל בנו ובריטי אחר דפק אותנו. אולם לא לעולם חוסן. האימפריה הבריטית ששלטה על רוב העולם כולל הודו, סין והמרח התיכון, התפוררה. . פרט לאיי פוקלנד הבריטים איבדו את רוב המאחזים שלהם.