האם החוקים נכתבו עבור הגברים?

ככל שאני חושבת על זה יותר אני מגיעה למסקנה שכן.

כמה שנים מחכה עגונה לגט, עשור ואולי שניים?

כמה שנים מממתינה מסורבת לגט כדי לקבלו? כמה פעמים דוחים רבנים ודיינים את האשה בלך ושוב, עד אשר היא מקבלת את הגט המיוחל, לעיתים מעבר להגיון המתבקש.

יותר קל להיות גבר נשוי מאשר אשה נשואה, כי על האשה מוטלות הרבה מטלות, כאשר היא מסיימת את יום עבודתה בחוץ, ממשיכה היא משמרת שנייה בביתה.

זה בא לידי ביטוי בהרבה מישורים, בשוויון ההזדמנויות למשל,נכון שהיום חלון ההזדמנויות פתוח יותר מאשר בעבר אך עדיין לא מספיק.

החוק הוא לטובת הגבר, גם בכח ההשתכרות על עבודה שווה ושנות וותק שוות.

גם כאשר אנו מוטרדות מינית, ואפילו נאנסות, העונש המוטל אינו עומד ביחס לכאב ולהשפלה, לעיתים הוא אפילו מגוחך, ושוב החוק הוא לטובת הגברים.

בתוך עמי יושבת אני, קוראת צופה ושומעת את רחשי ליבן של נשים.

ישנו פתגם האומר שנשים מחזיקות מחצית השמים היכן אנחנו? האם אנו עושות מספיק?

נכון ישנן נשים שפורשות כנפיים, עפות גבוה, ומגיעות רחוק, אך הן רק קומץ.

הנשים הן כח קיבוצי אדיר, וכאשר הן מתאחדות סביב מטרה אחת זה זרם אנרגיה אדירה שיכולה להזיז הרים.

מדוע איננו פותחות במסע תעמולה ציבורי ומגייסות אלפי חתימות למען כתיבת החוקים מחדש, חוקים אשר יהיו שוויוניים לנשים וגברים כאחד.

לפני שבעים וחמש שנים נאבקו הנשים בארצות הברית על הזכות להצביע, כיום אשה יכולה להתמודד על מישרת הנשיא.

ייצוגן של הנשים בכנסת הוא מועט, זה המקום בו אפשר להשפיע הכי הרבה. גם אלו שנמצאות בכנסת שנים רבות, לא הייתי מרחיקה לכת ואומרת שהן נלחמות כלביאות למען שוויון הנשים ורווחתן.

לא צריך להלום בגברים, אך גם לא לקפח נשים. פרלמנט דמוקרטי נבחן בחוקיו.

מה אנחנו סך הכל דורשות? שוויון.