הסבך בנשמה

במשעול החיים, הרוח את שערותיי פורעת,

בין השבילים, אני מהלך והשמש שוקעת.

הולך בדרך ללא מוצא בלי משמעות,

נסחף על גלי החיים ללא מודעות.

לפתע את חולפת על פני ומביטה בעיני, 

מעוררת משהו רדום בתוכי וסומק בפניי.

אני מתאווה לשלוח אליך יד, לקרב, 

אך משהו פראי בתוכי, מתערב,לא מתקרב. 

רואה את מבטייך הקודחים חור בעיניי, 

חש ברצונך העז, להגיע, לפתוח את מעייני.

הפחד והחשש מפנייך, גובר על רצוני, 

ואני מסתגר בתוך עצמי, מגיף את נשמתי. 

כל כך הייתי רוצה, להיות איתך יחד, 

לאהוב, להתקרב אלייך, בלי חשש ופחד. 

אך לא מגלה מוצא, מהסבך הנמצא בנשמה, 

לא יודע כיצד, לפתוח את ליבי לאהבה.