קרחת, הקסם שבבגרות הגברית
אבי היה בן 35 כשנולדתי. גדלתי ובגרתי עם אב גבוה ויפה, חכם ואמיץ, חרוץ ואוטו דידקט, מסור לקהילה ולמשפחה, בעל מקצוע מיומן, רוכב וספורטאי, ציוני נלהב. וקירח. לכן מטבע הדברים הבנתי שגבר צריך להקריח כשהוא מתבגר. זה חלק מהחיים. זאת אומרת שאין מצב אחר.
בשבילי גבר שהינו עתיר שיער בבגרותו, הינו מוזר. כאילו משהו חסר בבגרותו. כיצד יתכן לראות גבר עם רעמה. משהו לא בסדר כאן. ככל שהשיער יותר שופע כך הבעיה גדולה יותר.
אבי עלה ארצה בעליה השניה. 1921. הוא היה בהגנה, בבריגדה. אבי היה גם שוטר מיוחד. מה שזה לא יהיה שחבוי מאחורי ההגדרה הזו. גרנו על חוף הים בתל אביב. ברבות הימים מעט לאחר קום המדינה, הוא החליט להמשיך את חלוציותו בהגשמה חקלאית. עליה לקרקע היה האתגר החדש שלו.
בחיטוט תקופתי בחפציו, אבי איננו איתנו משנת 1978, מצאתי מכתב המציין את פועלו ומדוע לדעתו מגיע לו לעלות על הקרקע. הוא הצליח לקבל את מבוקשו. עלינו על הקרקע בשנת 1950.
אבי הפך מלוחם, איש מחתרת וסנדלר לעת מצוא*, לחקלאי. ולא סתם חקלאי. הוא הפך למומחה למטעים טרופים וסובטרופים. הוא היה הישגי. כבר כעבור כעשר שנים, הוא נשלח מטעם המדינה לסייע למדינות אגן הים התיכון. להקים מערכות השקייה עבור מטעים כמו שהיו לנו. כאן בישראל. במושב. היתה לנו חווה ניסיונית מטעם מכון וולקני. אבי היה רכז אזורי למטעים אלה. אבא שלי היה חלוץ אמיתי. והוא היה קירח.
אני משתגעת בראותי את כל ההלוואה וחיסכון שגברים מסויימים טורחים לסדר על ראשם. ומגוחך יותר בעיני ענין הפיאות. ל מ ה?
מה לא בסדר עם ראש חשוף משיער?
מוריד לכם מתחושת הגבריות?
מוריד מערך העצמי?
מהאטרקטיביות?
מהיופי?
ויש ענין גילוח הראש. מילא. מגלחים את כל הראש כדי לתת מראה אחיד של אין שיער.
והשתלות שיער.
ועוד מראה שהינו גיחוך, צביעת הקרקפת.
וגיחוך כפול ומכופל קיעקוע שערות על הקרקפת. נו באמת!!
הקרחה הינה ענין גנטי
נטיה משפחתית
חלק מבעיות תת-תריסיות
והכל בסדר. גבר הינו גבר. עם או ללא שערות.
לי מפריעה כרס בירה. התנהגות נלוזה. חוסר כבוד ואין ערכים. בסדר הפוך.
לא קרחת. קרחת הינה חלק מהתבגרות הגבר. כשמגיעים לגיל 35, טבעי שמתחילים לאבד לאט לאט שערות. יחד עם ההכספה שלהן.
כך אני גדלתי ולי זה מובן וטבעי. כה צריך להיות.
ומילה על תעשיית האשליות. מי התעשר על חשבונכם? תוספי מזון, מרפאות, השתלות שיער, קעקועים, צביעות, פיאות.
מספיק.
אינני מכירה אשה ואינני מתארת לעצמי אף אישה ששמחה שהגבר שלה מתעסק בכל אלה. אני הייתי צוחקת ומגחכת לו הגבר שלי היה עוטה פאה על ראשו. נו זה מצחיק!!
גבר גברי הינו גבר קירח.
* סנדלרות היה משלח היד שלמד כדי לעבוד בסנדלריה של סקוטי אחד, כדי לרגל אחריו.
אנחנו גדלים במסגרת הורינו. ומה שרואים מתחילת החיים, הוא מה שחשוב לנו בהמשכם.
אני נולדתי לאבא מקריח. גדלתי עם אבא מקריח, בסוף ימיו הוא נראה כמו בן גוריון. לבן מסביב לראש. אלא שאבי שלא כבן גוריון, לא הצמיח את שערו אלא סיפר אותו קצר.
שתדעו לכם הגברים, אנחנו הנשים לא רוצות שתסוו את הקרחת. יש קרחת, אז יש. זהו.