אגדת גן העדן

אגדת גן העדן

ישב אדם על שפת המים,

טבל בהם את הרגלים,

קטף מעץ פרי או שניים

מתנת השם מן השמים.

איזה חיים אדם עשה:

לא בישול ולא כביסה.

מזריחה ועד שקיעה 

רק שמחה והנאה.

אך יום אחד אדם חלה,

נפלה עליו עצבות גדולה.

בין העצים חיפש ח?ב?ר?ה

נפש ידידה לעת צרה.

חשב האל: אסון ארע!

צריך לתת לאיש עזרה.

איזו עזרה? בעיה קשה!

בסוף החליט לברוא אישה.

היא תהיה לו חב?רה,

תיתן עצה בעת צרה,

יחדיו יקימו משפחה

ושוב בגן תשרור שמחה.

שקע אדם בתרדמה,

ובאוויר נפלה דממה.

מתוך צלעו יצאה אישה.

אני חווה! היא לחשה.

מאז השניים רק בילו.

מפרי הגן קטפו, אכלו.

רק באסור הם לא נגעו.

שום דאגה הם לא ידעו.

ואז, הנחש את חווה פיתה.

מן הפרי האסור אכלה,

גם לאדם לטעום נתנה

וזה סופה של אגדה...

ולסיום -

דברי מוסר חשוב לזכור:

אם רק נדע כיצד לבחור,

אם רק נוכל הייטב לשמור,

אף נחש אלינו לא יחדור

ולגן העדן שוב נחזור.