כוכי יקרה

כאשר קראתי את מכתבך, כשראיתי את הנייר הדק משהו קמטוטי ידעתי ששם אמצא פנינים בשרשרת של מילים.

כוכי יקרה הרבה זמן עבר מאז נפגשנו לאחרונה, האדם היחיד אתו היה לי חשק לשוחח גם לשתוק, זו היית את. מתחילה אני להאמין כאשר ישנה  קירבה אמיתית, שמחה קטנה ועצבות יותר ארוכה, מבט אחד, חיוך אחד ולשדר על אותם גלים אותן תחושות, גם כאשר נפגשים לעיתים נדירות, הקשר הוא איתן ואולי גם חזק יותר.

יש לפעמים מהרהרת אני מדוע לא נולדתי במאה התשע עשרה, להיות שייכת לכרכרות רתומות לסוסים שחורים, שמלות של משי ומלמלה, כובעים רחבי שוליים, ואלסים נהדרים על בהונות מרחפים, הרבה שחוק ומאור פנים, חן ורומנטיקה.

אך מעל הכל חוסר הכדאיזם, התכליתיות הרישעות וצבירת הממון מבקר אל בקר, ואני פשוט לנוס על נפשי רוצה מכל המועקות הללו, לתוך עולם שקט ומרחף, כמו העננים המשייטים.

כוכי חמודה, מכיוון ששתינו לביאות, ואת רכה בנשמתך ורגישה באופייך, חושבת אני שהיית מצפצפת על החיים במאה הנוכחית, אם מאחורי סימטת הרחוב, היה ממתין אביר עם כרכרה רתומה לסוסים בעלי רעמה שחורה ומבריקה, ומציע לנו טרמפ לכוכב לכת אחר, שבו חיים בין ריחוף לריחוף, עם שקט של אלוהים בכמות מרוכזת, ציוץ ציפורים ורישרוש של עלים,, כחול של שמים והרבה ירוק ששוטף את העין והלב.

חיי הרוח שואלת את מה יהיה עליהם? יהיו גם יהיו גם צוותא גם סינמטק, אך אילם זכרי קטנה נמצאות אנו מאה שנים אחורנית, יהיה גם ערב סופרים ומשוררים, בלזק, זולא, מולייר, וולטר, דפנה דה מוריה, ואנו נשב מהופנטות לרב שיח מגוון, מכיוון שאת הרפתקנית כמוני, וודאי לא תסרבי, האין זה כך?

כוכי הרבה זמן של יובש בכתיבה, בהשראתך ריחפתי בעולמות קסומים וזה היה נהדר.,