נפלאות הפנטזיה

אני מחוברת מאד לסקנדינביה. הקור, הרחוק, התרבות המיוחדת, העומק, הטבע.. הכל.

אני מתהלכת על צוק. ראשו קטום. שטוח וישר למלוא העין. המקום כל כך גבוה שהשמיים כמעט נוגעים בי. אני הולכת בין העננים. התחושה מקסימה, מוזרה ונוסכת שלווה. אני שוכחת איפה אני נמצאת. הכל סביב שחור בשל השתקפות המים וקרבת ההרים זה לזה. למטה הרחק הרחק נמצא הפיורד.

הנה השמש מציצה. מתבהר. אני מתהלכת בתוך המוך. המוך משייט. אני בפנים.. אני בחוץ..

אני מתהלכת על כר דשא סמיך, ירוק, מנומר קחוונים, פרגים ודגניות. הירוק ירוק עז, השמש משחקת מחבואים. מציצה מבין קרעי העננים. פנימה וחוצה פנימה וחוצה.

לא רחוק שרועה על הדשא רועה. על ידה שרוע בפישוט איברים כלב אחד ובמרחק מה משגיח כלב נוסף על עדר כבשים קטן. הטלאים משתוללים באוויר הנעים. אמא כבשה אחת מניקה שה קטן. בכל שלווה ושקט.

הרחק הרחק גבוה גבוה טסים עופות. אינני יודעת האם זהו נץ? או בז? או עיט? לא. לא עיט. פרישת הכנפיים בעת הדאיה אופייני לנץ.. בז..

עד כאן מציאות.

נרדמתי. אט אט עצמתי עינים. לא מרצון. הרי באתי לכאן כדי לחוות. לא לישון. שקט כאן. לא מסוכן. אין איש מאופק עד אופק. נוכחות הרועה נוסכת בי בטחון. יש עוד אדם איתי. רק אני והרועה הצעירה. והכלבים. 2. מכוניתי עומדת לא רחוק. הנחתי את ראשי על זרועי. הבטתי לשמים. מבטי עוקב אחרי ריקוד העופות.

הם עפים טסים במעגלים רחבים. מעלה מטה וסביב סביב.

פתאום מגיע איכר, רחב כתפיים. לובש מכנסי בד רחבים. שלייקעס מחזיקים את מכנסיו. חולצה כחולה ככחול השמיים. עיניו כחולות ככחול השמיים. זקן עבות מכסה את פניו. זרועותיו וידיו מגויידות. הוא נועל מגפיים מגומי המגיעים עד לברכיו.

האיכר נשען על גזע עץ, מוציא מכיסו שבצד מכנסיו, חליל. בשקט שמסביב נשמע קול חלילו כקול חליל גן עדן. מה משמעו של חליל גן עדן? הקשיבו.

צלילים ענוגים פורחים באוויר. ולפתע הופיעו לאט בהליכה טורית, יוהאן סבסטיאן באך, אנה מגדלנה וכל 17 ילדיהם. בידיהם כלי נגינה. 4 מהם נושאים צ'מבלו. כמה סוסים ארוכי פרווה, חומים לבנים, מנומרים כה יפה נשאו פסנתר. 2 פילים מעופפים נשאו עוגב כנסייתי. הניחוהו בזהירות על הדשא ועפו לדרכם. נעלמו מן העין. עיט הגיע עם שרביט מנצחים, השמיטו לרגלי המלחין האגדי.

הכל נפרש מסביב. אט אט. בשקט בשקט.

צלילים מעולם אחר עולים מסביב. מקהלות רבות משתתפים עולות וצצות לצידי, על כר הדשא שנמתח ונמתח כדי להכיל את כולם. השמיים מתבהרים עוד. השמש מאירה. שמלות רחבות שובל צובעות את הכל. הצבעים מרהיבי עין.. גברים יפי תואר וקול מנגנים בעוצמה בכל הכלים. הנה קול החליל השקט הצלול והנה קולות התוף. העוגב.. הקולות העולים מסביב ממלאים אותי שלווה ואור.

לאט לאט אני שוקעת עוד ועוד לתוך המחזה המרהיב. יוהאן סבסטיאן ניגש אלי, רוכן מתקרב, מתקרב, הוא לוחש משהו, לא שמעתי. ו... ניעור ניעור. אני פוקחת עינים. הרועה רוכנת מעלי ואומרת באנגלית רהוטה, גברת, עוד מעט השמש תשקע, יקשה עליך למצוא את הדרך למטה. קומי... הדרך מסוכנת ותלולה. עליך לצאת לדרך עכשיו...