עוגת שוקולד

מעשה בקטפת * ובעוגת יום הולדת (שנים רבות חלפו, גיבור הסיפור, היום ? אבא לילדים, מי יודע מה עם הצילום ? מצהיב לו, מן הסתם, בתוך אלבום ישן...) הילדים קיבלו לימי ההולדת עוגות. כבקשתך. זה - עוגת "אריה", זאת ? עוגת "צב", עוגת "פטריה" עוגת "בובה", עוגת "רכבת" ("מטוס", "אניה"... ) משאלות ביום אישי, בחג, שרק שלו, נענה לדמיונות, בתוך צבעי הבלונים, הממתקים, הכיסא הנישא אל על, כיכבה לה - עוגה מהחלומות. הכל הלך "למישרין", עד ש - טל ביקש "עוגת קטפת". קטפת? אתה בטוח? אולי עוגת קצפת? רקיעת רגל: "קטפת" ! והעין, כבר... מוצפת. חיבוק והבטחה: נלך לראות את הקטפת, ניקח תמונות ? ותהיה לך בדיוק העוגה שאתה רוצה ליום ההולדת. (למען השם, מה אני עושה ?). הלכנו לראות את הקטפת הענקית... קיבלנו גם תמונות... בתבנית מלבנית אפיתי עוגת שוקולד. ועכשיו ? בסבלנות, על פי התמונות, הגבהתי, עיצבתי משהו דומה, ככל יכלתי. שתי סלסלות ירוקות, מתותי-שדה לשעבר, היו ל"כלוב". אותו מילאתי "כותנה" ? קצף ביצים לבן, מתוק. חתכתי פה, הוספתי שם, ציפיתי בקרם ירוק... יש ! טל ? הטובה הקטפת ? בעיניים אורה, חיוך ביישני, מרית הגומי מלקקת את הקערה. יום ההולדת מגיע. אמא אבא סבתא סבא... אני, בלב חרד, מצפה. מה יגיד אבא, המכונאי המומחה ? אבא ניגש ישר אל העוגה. מצביע חמורות (ליבי נופל): "הטמבון לא צריך להיות פה" ומזיז את הבייגל בסנטימטר. "עכשיו - זה בסדר". (חזרה לי הנשימה") הבזק ו'קליק' המצלמה. *קטפת כותנה