הרהור קצר לפרשת נח
סיפור תבת נח מלהיט דמיונם של אנשים. גם ילדים. ילדים מבינים יפה מהו רגש אשם על מעשה שובבות. בסתר לבם מצפים לעונש. והנה, כאן, הכל במימדי ענק. "צונאמי"... - "מבול" (מילה "אונומטופאית" - נשמעת כאסוציאציה קולית לדבר עצמו.) מבול על "כל היקום" (בראשית ז' כ"ג). בניה (ב"לגו" ?) של אניה/תיבה. מעשה הנדסי יצירתי, מסקרן מאד. החיות האקזוטיות, הנבחרות, העולות להן כתיירים בכבש... "חומר גנטי" מן המשובח, לבריאה חדשה, נקיה מחטאים או מוטאציות. רבדים רבים, "סאבטקסט'ס" ישנם בפרשה הזאת. רעיון שהפעיל סופרים ותסריטאים לכתוב על העולם "אחרי הפצצה" (האטומית כמובן), או אי מרוחק, בודד. זכתה היונה הכאילו בנאלית... וזכה ענף קטן של זית, להופיע כמבשרי הבריאה המתחדשת. ואני אוהבת את הפסוק המסכם ('בראשית', ח' - פס' כ"ב): "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, וקור וחום וקייץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו."
ומה עם תבת נח למבוגרים?
היכן נח של זמננו שיכין תבת נח
גם אם ורטואלית שתציל את העולם מהצונמי שעלול לשטוף את העולם. צונמי של פצצות אטום שיזלגו אל כוחות הרשע
.....ח.ח.ח קילקלתי סיפור אגדה יפה
הוא כוח הרוח !
אשר חזק
ללא שיעור
מכוח החומר.
כל יום,
אנו "בונים תיבה"
נפשית,
להינצל
מאיומי הנפש
להטביענו...
ב"סיפורי ילדים"
ישנו גרעין אמת...
"יהלום"
תרתיי משמע.
ותחשבו על זה.
תודה
אראלה
זהו סוד הסדר העולמי מבריאת העולם
את נוח ודורו.ורואים את המבול המתקרב
וממשיכים בשיגרה .נוח הציל את האנושות כולה,
ומי יציל את דורנו.אם אנחנו נעסוק בעשית טוב,
יבוא במהרה הגואל.
אבל
מזוית מסויימת.
קצת סוגר.
תודה