פנסיונרים בדרכים

זוכרים איך גם אתם נדבקתם בחיידק המסוכן הזה (בעיקר לכיס), שנקרא "חיידק הטיולים"? בדרך כלל זה קרה לנו פחות או יותר באותו הזמן: אחרי הצבא, אולי קצת לפני האוניברסיטה, ממש שניה לפני שמתחילים "החיים האמיתיים". אבל מסתבר, ובייחוד בשנים האחרונות, שיש כמה שהעזו להיות קצת אחרת. אלה, שאחרי הבגרויות ודווקא לפני הבקו"ם קנו כרטיס טיסה וטסו לטיול הגדול, או אחרים שהחליטו לעזוב הכל ולקחת את הילדים, החיתולים והבקבוקים, קנו קראוון ונסעו רחוק רחוק. ויש גם את אלה המשתייכים לקבוצת גיל קצת יותר בוגרת, שהחליטו במקום לנסוע לשבוע באירופה, לשמור על הנכדים או על החסכונות והפנסיה ? להעיז ולצאת לדרכים! למה בעצם אנשים עושים את הצעד הכל כך לא מקובל הזה? האם הם נוסעים ליעדים לא שגרתיים? האם הם עושים הכנות מיוחדות לטיול, אולי יותר מאחרים? מי שמטייל בחו"ל, ודאי פגש לא מעט מטיילים עם שיער שיבה ומקל הליכה ממדינות שונות בעולם (נפוץ בעיקר בקרב אירופאים, אמריקאים ואוסטרלים), פנסיונרים שהחליטו קצת אחרי אמצע החיים לצאת לטיול הגדול. בקרב הישראלים החל העניין לתפוס תאוצה בשנים האחרונות ואפשר לראות יותר ויותר תרמילאים ישראלים בעולם מעל גיל 50. טיילים אלה, שמתייחסים לעצמם גם כתרמילאים לכל דבר, שוהים באכסניות (בדרך כלל), מטפסים על הפסגות הגבוהות ויוצאים לטרקים ממש כמו הצעירים מהם. הם יוצאים ליעדים פחות מוכרים ומגיעים לפעמים גם למקומות, שאולי אחרים לא העזו לחקור. הניסיון, הבגרות, התעוזה - כל אלה מעודדים אותם להמשיך וללכת אחר החלום. לאה, רנצי, ליאורה ואהוד, כולם מעל גיל 50, טיילו במקומות אקזוטיים (ועדיין ממשיכים במסורת), מקומות שעד לאחרונה היו פחות פופולארים בקרב בני גילם. אהוד בן 62 ומטייל כבר חמש שנים במזרח. מדי שנה מגיע לביקור בארץ אך את רוב זמנו מעביר במקומות אחרים... ורחוקים. שינויים במקום עבודתו דאז הביאו אותו לעזוב ולחפש מקום עבודה חדש. משלא מצא, החליט לעשות צעד דרסטי ולנסוע לחו"ל. הוא גילה שבמקומות אחרים בעולם, כמו המזרח ובעיקר הודו, הוא יוכל להפסיק לעבוד, לחיות ולטייל ובייחוד לא להיות טרוד בעניינים כספיים. "במחיר של חודש מחיה בארץ אפשר לחיות כאן טוב 3-4 חודשים וגם לטייל", הוא אומר. "השיקול הכלכלי היה דומיננטי, ואם מוסיפים לו את העובדה שאני אוהב לטייל ? אפשר להבין שטוב לי".


גם לאה ובן זוגה, שניהם מעל גיל 50, החליטו לנסוע לטיול בדרום אמריקה (טיול שקדם לו טיול לאוסטרליה וניו זילנד שהיה גם הוא במתכונת דומה). הם תכננו לפרטי פרטים את הטיול, התייעצו עם אנשים שעשו מסלול דומה, השתתפו בהרצאות וניסו לדלות כמה שיותר מידע שיוכל לעזור בהמשך. הם אמנם פגשו לא מעט ישראלים במהלך הטיול וגם לא מעט טיילים בני גילם, אך לרוב היו המבוגרים הישראלים היחידים בחבורה. ולכל אותם אנשים, שברגעים אלה ממש מרימים גבה לנוכח היעד הנבחר, מסבירה לאה בפשטות: "למה בעצם לא? למה טיול של שבועיים או שלושה באירופה נראה הגיוני, וטיול לדרום אמריקה נראה רעיון מטורף?". רנצי וליאורה, תרמילאים בשנות ה- 60, "נדבקו" בחיידק עוד בתקופת תנועת הנוער. מאז ומתמיד אהבו לטייל, לכן נראה להם גם ברור שימשיכו בדרך הזו גם כבוגרים יותר. עוד כזוג צעיר עם ילדים היו נוסעים לסיני, מטיילים בארץ ולאחר מכן אף הגיעו לוונצואלה במסגרת שליחות מטעם מקום העבודה. כשבנם הראשון נסע לחו"ל, העבירו לו רנצי וליאורה את כל המידע שאספו במהלך השנים לגבי היעד שבחר ועזרו לו בתכנון הטיול. כשבנם השני נסע, שמרו איתו בני הזוג במהלך הטיול על קשר רציץ, החליפו מכתבים ואף עדכנו אותו בדבר מידע חדש. "הילדים הבוגרים, שהיו כבר אחרי הטיול הגדול, זרקו לנו יום אחד על השולחן את הלונלי פלנט של קניה ואמרו: תפסיקו לברבר ותעשו כבר משהו!". ואכן, בתחילת שנות ה-90 יצאו רנצי וליאורה לטיול הראשון שלהם בקניה ("בית הספר לכל הטיולים", לדבריהם), טיול שהיה הגשמת חלום. מאז, הספיקו לבקר בסיביר, בדרום אמריקה, הודו, טורקיה וגיאורגיה. "כשבני השני נסע מזרחה", אומר רנצי, "בעצם נסיעתו הגשים את מה שאני חלמתי ועדיין חולם..." לכתבה המלאה -
לחצו

עוד כתבות על טיולי מבוגרים בעולם


סבאל'ה בוא לטראק - טיולים לגיל הזהב



מסע הפנסיה סביב העולם



טיול בחו"ל עם הקלנועית הצמודה



מטיילי הגיל השלישי אוהבים לכבוש את העולם



תכנון חופשה למבוגר המוגבל



טיולי ברידג' לגיל הזהב



עצות לטסים: מה מותר ומה אסור להעלות למטוס



שלושה דורות בטיול להולנד