פסיפס: עולם שלם מחלקיקים קטנים

פסיפס, אמנות עתיקה שמככבת בלא מעט אתרים ארכיאולוגיים ושקנתה אחיזה גם באמנות ובעיצוב המודרניים, יכול להיות התחביב החדש שלכם, אם אתם מצוידים בנטייה אמנותית ובהרבה סבלנות ואורך רוח. לא פשוט להדביק אבן אחר אבן וליצור עולם חדש מחלקיקים קטנים, אבל התוצאה מרהיבה, הן ככיסוי לקירות, לרהיטים, לחפצים ולעציצים והן כיצירת אמנות ממוסגרת בפני עצמה. באוקטובר הקרוב תוכלו להתוודע לאמנות הזו בפסטיבל פסיפס בינלאומי שיתקיים בנתניה בשיתוף העיר רוונה באיטליה, שבו יוצגו עבודות של אמנים מישראל ומאיטליה ויתקיים גם כנס אקדמי על אמנות הפסיפס בעת העתיקה בארץ ישראל בשיתוף רשות העתיקות ומרצים מהאקדמיה ופעילויות לציבור בפסיפס. אמנות הפסיפס זוכה לעדנה הן בצורתה הקלאסית המקורית והן כחלק מאמנות עכשווית. מקור השם פסיפס הוא במלה היוונית "פסיפוס", שפירושה חלוקי נחל, החומרים הראשונים ששימשו ליצירת פסיפסים. האמנות התהוותה בימים הקדומים כחלק מאמנות הריצוף, בהיותה שיטה חזקה וזולה, והפסיפסים הראשונים התגלו בבתים פרטיים. חומרי הגלם הראשונים היו כאמור חלוקי נחל, שהושקעו זה לצד זה בעיסת מלט. עד מהרה התגלו אפשרויות העיטור והביטוי האמנותי הגלומות בשיטה והחלו להופיע דגמים גיאומטריים ועיטורים. ביוון העתיקה השתמשו בטכניקה ליצירת תמונות של ממש המתארות עלילות מיתולוגיות, והחל שימוש באבנים מנוסרות. לאבני השיש והגיר נוספו גם חתיכות זכוכית שהוסיפו לתמונות צבעים עזים. אמנות הפסיפס הגיעה גם לרומי, ובעיר פומפיי שנחרבה התגלה עושר רב של עבודות פסיפס שקישטו את בתי עשירי העיר. גם בימי הביניים תפשה אמנות הפסיפס מקום חשוב וחדרה לכנסיות ולבתי הכנסת. בארץ ישראל התגלו רצפות פסיפס רבות שעיטרו מבני דת. במאה ה-20 זכתה אמנות הפסיפס להתעניינות מחודשת, שהביאה להחייאתה כאמנות דקורטיבית וכאמנות בפני עצמה.
דבקות במטרה, כישרון ודמיון
מרים בובר, בת 73 ממושב לכיש, שעסקה בציור ובקולאז' במשך שנים, גילתה את הפסיפס לפני כחמש שנים. "בעיני הפסיפס היה המשך של הקולאז', שבו עסקתי לפני כן. פסיפס הוא סוג של קולאז' ואני עובדת בסגנון שאפשר להגדיר כחופשי ואסוציאטיבי". בגלריה שלה במושב מגוריה ובאתר האינטרנט שלה מבחר עשיר של תמונות מרהיבות בפסיפס, המציגות את מראות הנוף המקומי בדרך ייחודית, המזכירה עבודות אימפרסיוניסטיות. הבסיס לעבודה הם ציורים או צילומים שלה ושל אחרים והנושאים באים מהטבע.


אבני הבניין שלה הן שברי קרמיקה צבעוניים בגדלים שונים והעבודה המורכבת כוללת מבחינתה תחילה את הכנת האריחים שישמשו להכנת החלקים. "את מרבית האריחים אני יוצרת בעצמי בעזרת גלזורה צבעונית, כדי להגיע למגוון גדול של צבעים, שיהיה עשיר ומגרה את הדמיון. אני שוברת את האריחים, תחילה בפטיש ואחר כך לחלקים קטנים יותר, בצורה שאני רוצה, באמצעות צבת". את החלקים היא מסדרת תחילה על הדיקט עם המודל, ללא הדבקה. רק אחרי שהיא משוכנעת שחלק מסוים צריך להיות היכן שהוא נמצא היא מדביקה אותו. "הציור אמנם מתוכנן, אבל הרבה פעמים, תוך כדי עבודה, אני מגיעה לכיוונים שלא חשבתי עליהם בהתחלה". לאחרונה החלה בובר ביצירת פסיפס קיר גדול, שיעטר את בית המורשת במקום מגוריה ויכלול תמונות נוף מקומי ואפיזודות מתולדות המושב וחיי החקלאות. עבודה בפסיפס דורשת, לדבריה, לא מעט דבקות במטרה מלבד הכישרון, הדמיון והראש פתוח. "יש בפסיפס משהו לא מציאותי ומאוד מיוחד. עבורי העיסוק בפסיפס הוא אמנות של ממש, שדרכה אני יכולה לבטא את עצמי. זו לא מלאכת יד".
עבודת נמלים עם הרבה סיפוק
נירה בינדל בת 73 מחופית, מורה להתעמלות בעברה, עוסקת גם היא בפסיפס, אך בעיקר בעיטור שולחנות, משטחים מסתובבים, קערות, קולבים, מראות, עציצים ועוד וגם יוצרת תמונות קיר מפסיפס. בינדל גילתה את מלאכת הדבקת החלקיקים לפני כשלוש שנים ונכבשה, ואף בעלה אורי אימץ לאחרונה את התחביב. "תמיד עסקתי בעבודות יד", היא אומרת, "ואני גם מציירת, אבל כיום הפסיפס תופס את מרבית הזמן שלי". את עבודותיה, המשלבות דגמים עיטוריים וגיאומטריים עם חיות, טבע ופריחה, היא מוכרת בסטודיו שלה בכפר ויתקין. "ההשראה באה מהטבע וגם מעבודות פסיפס עתיקות. ביקרתי לאחרונה בבית כנסת עתיק בבולגריה וראיתי שם פסיפס מרשים שאני מתכוונת לקחת ממנו אלמנטים. זו ללא ספק עבודת נמלים, אבל יש בה הרבה סיפוק".
עוד על תחביבים:

טלאים - זה כבר לא מה שהיה פעם

צפרות: לנדוד בעקבות הציפורים

סידור פרחים: שוזרים יופי בהנאה

אספנות רכב נוסטלגי: תחביב למבינים בלבד

גילוף ופיסול בעץ: לומדים דרך הידיים

לקהילת אמנות:

לחצו