פעם היה כאן קיבוץ

סיפורי ההגנה ההרואית במלחמת העצמאות על קיבוצים כמו יד מרדכי ונגבה מוכרים וידועים. הקיבוץ הדתי בארות יצחק, שהיה אז הקרוב ביותר לעזה ונהרס כליל במלחמה, נשכח מהתודעה. כך טוענת אורית נצר, בת הקיבוץ השוכן כיום במרכז הארץ ונכדתו של אחד מחללי הקרב על הגנתו.

נצר (54) עומדת בימים אלה מאחורי חנוכת מרכז "בארות בנגב" בקיבוץ עלומים, המנציח את ההתיישבות הדתית באזור ורואה בכך תיקון של עוול היסטורי. "בארות יצחק, הקיבוץ הדתי הראשון והיחיד אז בנגב, היה זה שקבע את הגבול", היא מספרת. "ממנו יצאו אנשי הפלמ"ח שפוצצו את הגשר מעל נחל הבשור ליד עזה וממנו יצאו השיירות להקמת '11 הנקודות' בצפון הנגב ב-1946.

"בשנים שלפני המלחמה הוא היה קיבוץ משגשג, עם חקלאות מוצלחת ומצב כלכלי טוב ורבים רצו להתקבל אליו. במלחמה הוא הותקף על ידי המצרים והתחולל בו קרב קשה, אבל עד המהפך ב-1977 דיברו רק על יד מרדכי, נגבה, בארי. את בארות יצחק לא הזכירו, אולי בגלל שלא השתייך אז לצד הנכון של המפה הפוליטית".

לפני כמה שנים החליטה נצר לחקור את תולדות ההתיישבות הדתית בנגב והקיבוץ שהקימו סביה. "הרגשתי שאני מתבגרת, יש לי כבר נכדים ויש דור חמישי למשפחה בבארות יצחק, אבל הסיפור של הקיבוץ במלחמה עדיין לא ברור ולא פתור. הרגשתי צורך להנציח אותו גם כחובה לאבא שלי, שעבר את כל מלחמות ישראל, והצטרפתי כאחראית לתכנים במוזיאון. חשוב לי לספר מי היו אנשי הקיבוץ הדתי בנגב, כיצד נראו חייהם מה היה החזון שלהם".