אסור לשכוח

הסיפורים מזעזעים..חיילים המתנכלים לבעלי הזהות השונה. המשטרה החשאית שמצרה את צעדיהם. וברור שכולם מצפים שהזרים יעזבו את האזור. מידי פעם מתדפקים נציגי השילטון על דלתותיהם,תמיד בשעות המוקדמות כאשר הרחוב שקט ורוב התושבים נמים את שנתם. הם מסוכנים וכנראה שהם משתפים פעולה עם האויב. הם במעצר מינהלי, כמה שהשם מרשים. .לעיתיםהאסירים עוברים גם סידרת עינויים. הם יושבים במעצר מינהלי שנים . לעיתים הם משוחררים לאחר שעברו עינויים קשים . היו גם מקרים שעצירים נעלמו ולא נודע גורלם. זה לא קרה כאן במדינה שלנו .זה קרה במדינות ערב. רביםנטשו את בתיהם ורכושם וברחו בדרך לא דרך אל המדינות השכנות ומשם עלו לישראל. רבים הוכרחו לותר על רכושם כתנאי לקבלת אישור יציאה למדינה אחרת. מספרם של העולים שעזבו או גורשו ממדינות ערב במחצית השניהשל המאה הקודמת מוערך בכ-900000 . הם השאירו שם בתים ונכסים וכסף רב. גם הם שומרים בכליהם מפתחות של הבתים שבהם נולדו ובהם גרו אבותיהם. הם יכלים לתלות את המפתחות כקישוט על הקיר. הם יכולים רק לחלום על חזרה. הם לא רצויים שם הנושא עלה לכותרות לאחר שנשלחו צוותים אל העולים שעדיין נותרו בחיים על מנת לתעד את הסיפורים המעניינים המספרים את החוויות הקשות שעברו עד שהגיעו אל הנחלה. התיעוד יכלול גם את תאור הנכסים שנאלצו להשאיר מאחוריהם ואת הקשיים שהערימו עליהם השילטונות במדינות ערב.הסיפורים חשובים להיסטוריה שלנו ההיסטוריה של הקמת המדינה. אולי אי פעם יזכו המשפחות או צאצאיהם לקבל פיצויים אם וכאשר יכון שלום באזור. אשרי המאמין.
עדיין לא הוחזר.זו בעיה בכל העולם כולל
בארצות ארופה.
בעמוד האש אין איזכור ליהדות המזרח
רק עכשיו נזכרו לתעד את קורותיהם ואת הסבל שעברו. הם איבדו את כל רכושם והגיעו חסרי כל
הם לא שוכנו בדיזנגובה הם שוכנו באוהלים שספגו את הרטיבות בחורף.