כלכלתנו קלוקלת

האם כלכלתנו קלוקלת?תלוי את מי ששואלים,תלוי את מי ששומעים. האמירות הרווחות בקרב הציבור הם קשת מאוד רחבה של אנחות, ,התפעלות, השתוממות, המנעות מקניה.אמירות כמו "נמאס לי עם זה" ",עד מתי ישתולל היוקר הזה" "חוסר היציבות הורגת אותי" "מוכרחים לאכול" או " איזה יופי כמה אנשים באים לקנות" "איזה מחירים לא מהעולם הזה" "איזה תורים על יד הקופות" מכל אלה ועוד אמירות רבות אחרות הנשמעות ברחובות,ברשתות השונות עולה תמונה כל שהיא והתמונה היא,שהמשק נמצא כל הזמן בתסיסה,הוא לא שקט ,הוא לא רגוע וזה עובר לא לסוחר, אלא לצרכן. הצרכן מביע את חוסר השקט שלו בדרכים רבות.בשתיקה סתמית של חוסר אכפתיות,בשתיקה רועמת של התמרמרות, בקניות מצומצמות וממוקדות,אחרים בקניות לא מבוקרות ופראיות בבחינת "נאכל היום,כי מחר נמות".מה שמפריע לי אישית בקניות זה שאני מתגעגע כבר הרבה זמן לאכול תפוח עץ טרי ורענן,גדול ועסיסי שלא יהיה רקוב,ישר מהעץ. זה לא קורה הכל בא מהקרור ומרוב הזמן שהוא שוהה שם הוא מתבלה שם.ולא אחת מתגנבת לי מחשבה לראש, למה שלא נקבל את תפוחי העץ הטריים מרמת הגולן ומהחרמון מכפרי הדרוזים שם תוך יום יומיים מקטיפתו. התשובה היא זה בלתי אפשרי התוצרת הזאת,הסוג הזה א'א' הולך ישר לשדה התעופה ליצוא,ולסורים בסוריה.מה שנקרא 'נמכר'.מה איתנו תושבי הארץ הזאת? אנחנו בררה,כי הבררה מגיעה אלינו ואנחנו אוכלים אותה.או אז אני נזכר בפסוק "האם לא תושבי עירך קודמים? מתברר שלא הכסף קודם לכל?אנשי חו"ל הגרים אי שם קודמים.אנחנו אין לנו ברירה הרי אין אצלנו שביתות קונים.אנחנו אוכלים הכל במיוחד את האמירות של שר האוצר וראשי המדינה "אנחנו גן עדן באי של שקט" הם אומרים כאילו שאין כבר שלוש שנים וחצי מלחמת התשה בדרום ארצנו,כאילו שהם לא רואים את המחירים המטורפים ברשתות,כאילו שהם לא רואים את חוסר היציבות בה אנחנו חיים,כאילו שהם לא רואים את כמויות האנשים שנהרגים כמעט כל יום בדרכים,בבתים,במשפחות ובגבולות.ממשלה וכנסת נכבדה טלו קורה מבין עיניכם.