הים האכזר

השמש נטטה לשקוע וחשיכה החלה להתפשט על פני מרחבי הים.
אדוות הגלים שנוצרו ממשבי הרוח העזים יצרו מנגינה. נוגה
כעין פריטה של נבל סמוי שמיתריו הפיקו צלילים עדינים .
הרחשים של גלי הים יצרו תחושה מוזרה
שבה תזמורת של הטבע מנגנת לנו את הריקויאם של ורדי. לזכרו של הנפטר.
אולם אנחנו כאן לא מרימים ידיים .מוקדם עדיין להספיד אותנו.

המים סביבנו מאיימים להטביענו.
הרוח שורקת מעצימה את המנגינה כאומרת:
"מה לכם בני אנוש בממלכתו של נפטון"
כאן ממלכתם של הגלים והרוחות.
כך דימינו לשמוע את התוכחה שלוותה בשירה.

תנועת הגלים ,כשהרוח מפיחה בהם חיים
הקיפה אותנו מכל עברינו ודומה היה שהם מרקדים ושמחים לאידנו.
לרגע דימינו את תנועתם לכרישים ,גורגונות או טורפים אחרים
שמוכנים לזנק ולתקוף קורבנות מזדמנים..

היינו שם קבוצת נערים חסרי אונים
נתונים לחסדיהם של הגלים ושל הדמויות הגרוטסקאיות שנצטיירו בדמיוננו
ברגע של פחד ראינו בכל גל אוייב שמתחתיו מסתתר יצור נעלם
שממתין לרגע המתאים לנגוס באברינו
"היכן אתה אלוהים" הייתה הזעקה שלא יצאה מגרוננו.
זעקה אילמת שלא ביטאנו במילים
"אתה שיצרת את הים והגלים ואת הרוחות והמשברים
את הכרישים וחיות הים ושאר המרעין
הפעל את אחד מניסיך והוציאנו ממלכתו של נפטון"
לא ברור אם תפילחתנו נענתה או פשוט הרוח נחלשה
הים שקט והסערה נעלמה
שלחנו מבט אל החוף ולעינינו ניגלה מפרש מלבין באופק
כלי ההצלה