משכונאי

מכל חפצי הבית שלנו שבסמטה הצרה בואך לברז המים שבפינת הרחוב,היה כלי מוזהב יפה וכבד שפעם עמד על אצטבע ליד שולחן האוכל ופעמים הרבה כלל לא היה שם. אני זוכר כשאימי היתה כותשת בו קינמון, היה ריחו מתפזר בכל חלל הבית עולה אפילו עד למרפסת העץ שבקומה השנייה. אבל יותר מכל זכורים לי הצלילים שהיו כמו פעמוני כנסיה כשהעלי היה נתקל בדופן המכתש מכה חוזר ומכה והצלילים ענוגים כמו שיר ערש לתינוק. והנה יום אחד נעלם המכתש. גם העלי לא נמצא. זה היה לי בדומה לתעלומה. מי יכול לקחת כלי כזה כבד משקל? המכתש עליו אני מספר לכם עכשיו לא היה רק בשביל לרסק מאכלים או גרגירים. הוא היה גם למעיכת חומרים שאימי היתה עושה מהם תרופות ביתיות ובשל כך עברו עלי ימי ילדותי ח?ל?ק וללא מחלה.היוד של היום היה גם בזמנים ההם. אז אימי היתה מורחת על חזי יוד אם צריך או לא צריך. אך בשתי הדרכים תמיד עזר. אוי, איזה פ?ל?ק פ?ל?ק נשמע כשכוסות הרוח היו נפרדים וניתקים מגופו של אחי שאימא הצמידה לו פעם על הגב כשהתקרר נורא. גם סירופ מתוק אימי ידעה לייצר מפלחים של צנוניות אותם היתה פורסת ומניחה על מקלות במבוק זעירים שהיו שוכבים מעל צלחת עמוקה. על אותן פרוסות צנוניות היתה אימי זורה מעט סוכר אותה אהבו גם הצנוניות שבתמורה טפטפו הצנוניות לתוך הצלחת נוזל לבנבן תרופת פלא של אמא. אבל נחזור למכתש ולעלי שנעלמו ולפתע שוב היו כשחזרו. מאיפה לא יודע. בגלל שלא שאלתי את אמא ואפילו לאחותי לא פניתי בשל כך, אז עד גיל מבוגר היה עבורי סיפור המכתש והעלי כחידה. ורק בשנות בגרותי כששמעתי כי יש אנשים שמקצועם משכונאי, הבנתי למה היה נעלם המכתש המוזהב מהבית. כשלא היה מספיק כסף ללחם היתה אמא ממשכנת את הכלי הזה שנראה כאילו מזהב אבל היה מנחושת. וכשאימי חזרה וכיבסה אותם מצעים אצל הזוג היווני בבית עם המדרגות ממתכת וחסכה כמה ד?ר?כמו?ת, רצה מיד להוציא את המכתש מהמשכונאי, ולפני הכול והלחם פרעה את החוב כי חוששת היתה שמא הכלי המוזהב יתרגל לחייו החדשים אצל המשכונאי ולא ירצה לשוב אלינו.