לא היססתי לזנק למערבולת להציל טובע

הים  השקט  הטעה  את  הרוחצים
גלי  אדווה  ריקדו  על  פני  המים  ושיוו  לו  רוגע
המים  היו  צלולים והזמינו  את  הרוחצים לטבול  במימיהם  החמימים.
אולם  מי  שמכיר  את  האזור  יודע  עד  כמה  המראה  מטעה
זרמים משתנים  יצרו  מערבולות שסחפו  כל  גוף שנקרה  בדרכם ללב  ים.
האם  דייג  אוהב  דגים? שאלה  רטורית שאין  לה  מענה.
הייתי  ימאי  ואני  שונא  את  הים. אני  אוהב  לראות  ים  מהחוף.
בשרותי  הצבאי שרתי  ביחידת  הנחיתה  של  חיל  הים
האימונים  היו  ברובם  על  הים  ,  בקיץ  בחורף  ובסערות  הקשות
שפקדו  מידי  פעם  את  אזורי  האימונים.
לא  אחת  הוזעקנו  לזנק  למים בבוקר של  חורף  קר
להוציא מהים  את  הסירות  על  מנת  להצילם  מניקמתו של  הים.
זו  הסיבה  שאני  שונא  את  הים.
צעדתי  עם  חבר  ליד  חוף  גורדון כשעיני  קלטו התקהלות רוחצים
כולם  הצביעו לכיוון גבר  שניסחף ללב  ים  ,שוקע  ועולה  לסרוגין
כשהוא  מנפנף  בידיו  כאות  למצוקה.
ראיתי  קבוצה  של  4  בחורים  מזנקים  למים ושוחים לעבר  הטובע.
מתוך  הכרותי  את  האזור  ידעתי  שארבעת  הבחורים  הצנומים  לא יוכלו  להתגבר  על  הזרמים.
למרות  שאני  שונא  ים ,לקח  לי  בדיוק  חצי  דקה  להחליט שאני  קופץ  למים.
תוך  דקה  הגעתי  אל  הטובע  בעזרת  הזרמים  החזקים.
מאחורי  ראיתי  גם  את  חברי  קופץ  למים ועכשיו  אנו  6  מצילים.
שמנסים  להציל  טובע,בחור  בגיל  27.
המבצע  היה  קשה  ודרש  כושר  גופני  עילאי
שחינו  נגד  הזרם  כאשר  אנו  מתקדמים  ס"מ  אחר  ס"מ.
יחד  המשכנו  להילחם  בזרמים  אולם  לא  יכולנו  להם.
לאחר  זמן  מה , שנראה  כנצח , שמתי  לב  שהבחורים  נטשו  אחד  אחד
פתאום  מצאתי  את  עצמי  לבד  עם  הטובע..
לא  ויתרתי  והמשכתי  להילחם  בזרמים  צולל דוחף  ועולה  ושוב  צולל  וחוזר  חלילה.
במאמצים  עילאיים  והודות  לחוסני  הגופני  כתוצאה  מהאימונים  ביחידה  המיוחדת
הצלחתי  להגיע  קרוב  לחוף  נושא  את  הטובע  על  זרועותי.
ואז  כשלו  רגלי  מהמאמץ .
הקהל  על  החוף  המשיך  לבצע  פעולות  החיאה  בטובע  שפלט  כמויות  גדולות  של  מים.
רק  לאחר  מספר  דקות  הצלחתי  לעמוד  שוב  על  רגלי  ולגשת  אל  הטובע.
שמעתי  אותו  ממלמל  מספר  פעמים"תודה".  הוא  זיהה  אותי  כמי  שהציל  אותו.
המזל  שיחק  לו  הפעם.  הייתי  במקום  הנכון  ובזמן  הנכון  באופן  אקראי
איש  ים מיומן  שאומן ימים  ולילות ,תרתי  משמע,  להיות לוחם  ביחידה המיוחדת
63  ק"ג  של  שרירים  מסורגים היו  הסימן  לעבודה  הרבה  שהושקעה  בי.
היה  זה  מזלו  של  הטובע  שעברתי  שם  במקרה.
במקרה  אחר  הצלתי  גם  ילד  אולם  זה  כבר  סיפור  אחר