העולם הוירטואלי

עולם בזעיר אנפין הוא העולם הוירטואלי. מלא סתירות, קסום, אלים, מוצף בתשוקות, אהבות שבמחי יד הופכות לשנאה תהומית באות ומתחלפות. אנשים מוצאים במסך לפניהם מקום לוומר ולכתוב דברים אשר לא היו מעזים להעלות על דל שפתיהם בחייהם המציאותיים. גברים, נשים, כולם בחפוש נואש אחרי כל שביב של תשומת לב, רגע קצר אפילו של אושר מדומה, התחברות הגוף, כאשר אתה הרי יודע, שמחר כבר לא תראה את האדם שאתו היית לילה לפני כן. כולם בריצה מטורפת להגיע למגע, שיתן להם שוב, לרגע קצר, את אשר אבדו זה מכבר. המלים " את נפלאה" "מדהימה", "אני מרגיש אליך קשר עמוק" ואפילו " אני אוהב אותך" נכתבות בלהט, ללא כל קשר למציאות, רק כדי להגיע לאותו רגע של מיצוי תאווה רגעית. מנטרות שהפכו לקלישאות, ואני תמהה שוב ושוב איך הן מצליחות, כל פעם מחדש, להשיג את המטרה. נואשותן של נשים מעוררת בי רגש של חמלה גדולה מהולה בכעס לא קטן. כר נרחב מאד יש במקום הוירטואלי הזה לגברים שלשונם חלקלקה, וטבעם ערמומי ואכזרי. גברים אלה מצאו על המסך כר נרחב וזמין של נשים, שאולי בחיים המציאותיים לא היו מגיעים אפילו כדי היכרות עמן. ערבוב של נשים גרושות, כל אחת וספורה הכואב, המחפשות כאן בחלל הוירטואלי פנטזיות שמזה זמן רב לא עלו בדעתן, נשים נשואות אשר מזמן אבדו את תשוקתן לבעליהן, ולהיפך אשר בעליהן בחלו בן זה מכבר. במובן זה, מעולם לא היתה עדנה כה רבה לאנשים מבוגרים, אשר חייהם בדרך כלל לא היטיבו עמם. תופעה שמעניינת אותי מאד היא: גברברי הרשת. גברים צעירים, בשנות השלושים והארבעים לחייהם, המשחרים לטרף אצל נשים מבוגרות בשנות החמישים והששים . לא פעם שאלתי: " למה מבוגרות?" " הרבה יותר זמין" ענו לי רובם. "אין מקום להתחייבות, לאחריות במערכת יחסים קצרה כזו. יש הכרת תודה על תשומת הלב, וכן, הן יותר קלות לפיתוי". סכנות לא פשוטות לנפש קיימות במקום הוירטואלי. בניגוד לחיים המציאותיים, שם אשה, כאשר היא דוחה את בקשתו של גבר ליחסים, הדבר יסתיים בכך, אפילו אם עוררה כעס בלבו על דחייתה אותו. ברשת הוירטואלית פוגשת אשה באדם ששוחחה עמו ארוכות, ובפגישתם מגלה לה אדם שונה לחלוטין, גם פיזית וגם רוחנית. כאשר אותה אשה דוחה את הגבר בטענה שאינו מתאים למאווייה ורצונותיה. היא מכניסה את עצמה ללוע הארי פשוטו כמשמעו. כבר למחרת הפגישה, תמצא את עצמה קרבן להשמצות, גילויי שנאה, אלימות מילולית, וכל זאת קבל עם ועדה. למדתי לדעת, באופן כללי, כי אנשים אשר בחיים המציאותיים אינם מעזים להרים ראש, אינם בטוחים בעצמם, משפילים את עיניהם בפני אנשים אחרים, לפתע על המסך מתפרץ מתוכם הר געש של רגשות קשים, והם כותבים דברים שבאמת ובתמים איננ י מאמינה שהיו מעזים לומר לאדם בפניו במציאות. הקלות הבלתי נסבלת שבה פוגעים באחר בעיני היא אחד הדברים הקשים ברשת. ויחד עם זה, עם תבונה ורצון טוב, אפשר למצוא במקום הוירטואלי הזה אנשים נפלאים. ליצור חברויות יפות וטובות. ואפשר אפילו למצוא אהבה אמיתית וחיים משותפים.:-) ואני אומרת: אוי ואבוי דליה, ככה לדכא את האנשים? אני מחייכת כאן. נדמה לי שחשוב לכתוב את הדברים האלה. ובא לציון גואל:-) 

שיהיה לנו שבוע טוב שלו ומלא שמחה.

דליה