התמונה

ישבה מול המסך התכלכל בוהה בשיחה הקולחת בחדר הצ'ט. מידי פעם הכניסה משפט ליצני כדרכה, שעורר תגובות משועשעות.

"את מצחיקה את יודעת?" כינוי שלא הכירה . חייכה לעצמה.

 "שמחה שאני מצחיקה אותך""

" אני יכול להיכנס אליך לפרטי?"

"אוקיי".

 שיחת היכרות כדרך המקום הוירטואלי שכה אהבה.

"בן כמה אתה"?  שאלה.

 "אומר לך בתנאי שלא תברחי לי " ושם חיוך.

"לאן יש לי לברוח כאן במקום הוירטואלי הזה" צחקה.

"צעיר ממך בשנים די רבות".

לרגע הרגישה את כובד שנותיה . שתקה

"היי אמרת שלא תברחי".

 "אני כאן " . השיחה קלחה כאילו הכירו זה את זו מאז ומתמיד. כל כך הרבה דברים משותפים, המוזיקה, אהבת הספרים, הים שכה אהבה והוא הזדהה עם כל אהבותיה . בלילות הבאים חכתה בלב הולם לשיחה הבאה. קצת כעסה על עצמה"מה קורה לך? הוא יכול להיות הבן שלך". אבל הרגש נפנף במהירות את ההגיון הצידה. :-)

"אני יכול להתקשר אליך?" כתב לה. שמחה אחזה בה.

"כן בבקשה " הטלפון צלצל בלב הולם ענתה.

"היי מה שלומך? איזה קול צעיר יש לך"

 "תרד מהפנטזיות ילד. הקול אולי צעיר, הגיל לא". אהבה את קולו. קול חם, חביב. "את לא חושבת שהגיע הזמן שניפגש?" "זה לא נראה לי מתאים " "היי תני לי להחליט אם זה מתאים או לא, רוצה מאד לפגוש אותך" הזמינה אותו למפגש שנערך בין מצוטטי החדר. באותו ערב הרגישה כאילו חזרה והיתה בת 16 , הקפידה להיראות הכי טוב שאפשר. הביטה מרוצה בדמות שנשקפה אליה מהראי. השנים הטיבו עמה למזלה. כאשר הגיעה קפצו ובאו כל חבריה הנשיקות עפו הברכות והחיוכים. בעיניה חפשה אותו, ראתה אותו עומד שעון על הקיר. מבטיהם הצטלבו, חייך אליה חיוך חם, פילס את דרכו עמד מולה. בחור גבוה והיא קטנטונת. "בדיוק כמו בתמונה" אמר וחייך. "גם אתה ".. הרגישה בערפה את מבטי האנשים, מבטה התריס, "מה ? מה? אסור לי?" חשבה בלבה למה מותר לגברים מבוגרים לצאת ועל זרועם ילדה בן 20, למה לנו הנשים זה נחשב למשהו מוזר? אוףףףף לאחר זמן לחש לה "בואי נצא מכאן". הסכימה. נפרדה מחבריה ויצאו. ישבו בבית קפה קטן, פטפטו בשמחה. "בואי אקח אותך הביתה " אמר. כל הנסיעה הרגישה את הפרפרים בבטן. ידו ככה בהחבא נשלחה ואצבעותיו השתלבו באצבעותיה. "בוא תיכנס אלי" אמרה כאשר הגיעו. השתיקה ביניהם היתה סמיכה, רצתה כל כך להרגיש אותו, להיות אתו. נכנסו ובלי לומר מלה הרים אותה נישק אותה בחזקה, הרגישה את גופו החם הגברי מול גופה הגווע מולו. "היה נפלא" לחשה כששכבו צמודים אחר מעשה האהבה. "נכון גם לי" חייך. "בוא אכין לך קפה" אמרה. הלך לחדר האורחים, והיא במטבח. לפתע שמעה אותו צועק צעקה של תדהמה. בבהלה רצה לחדר האורחים ראתה אותו עומד מול תמונתו של בנה במסגרת השחורה, ילדה שלה שנהרג לפני שנים ארוכות. "מה? מה קרה?" שאלה בבהלה. "זה הבן שלך?" פניו היו חיוורות. "כן" דמעות עמדו בעיניו . חיבק אותה חיבוק עוטף מלא אהבה. "הייתי אתו בטירונות" אמר "היינו חברים בלב ובנפש"..........

דליה