הסיפור שלא סופר לפורים

את הסיפור על אסתר המלכה ואיך היא גאלה את עם ישראל מהשמדה, כולנו מכירים, אבל היה שם עוד נס אחד. אני לא שמעתי את הסיפור הזה מאף אחד וכנראה הייתי שם באיזה גלגול קודם וחזרתי לכאן כדי לספר.

אחרי שאסתר המלכה שכנעה את אחשוורוש שהמן הוא הרשע כאן ולא היהודים,

אחרי שהמן ועשרת בניו נתלו על  עץ גבוה הייתה ליהודים המון שמחה. הקהילה היהודית מאוד שמחה ולאות תודה החליט ראש הקהילה לתת לאחשוורוש מתנה שווה. התייעץ ראש הקהילה עם אנשיו והוחלט לתת למלך תיבה מהודרת מלאה ביהלומים.

הלכו כמה נבחרים מהקהילה, קנו תיבה מהודרת, אספו כסף ומלאו אותה ביהלומים יקרים. אחרי זה בחרו באדם הכי מכובד ומינו אותו לשליח שיגיש למלך אחשוורוש את המתנה ויודה לו שוב על חסדו כי רב.

יום בהיר אחד בתחילת האביב יצא השליח לדרכו אל המלך אחשוורוש שמשל על מאה עשרים ושמונה מדינות מהודו ועד כוש, כדי להגיש לו את השי.

הדרך הייתה ארוכה ולא היו אז מטוסים או רכבות והשליח עשה את דרכו על סוס צחור וגם ברגל כדי לתת מדי פעם מנוחה לסוס. הלכו והלכו והלכו עד שהערב ירד והם היו עייפים. מצאו פונדק דרכים והחליטו ללון בו את הלילה.

השליח קשר את הסוס לגדר הפונדק, הגיש לו מים וקש ונכנס לפונדק כדי להרשם ולקבל חדר, פקיד הקבלה קיבל את פניו בחיוך ובאדיבות. השליח נרשם ושאל את הפקיד אם יש איזה כספת בפונדק שם יוכל לשמור על התיבה, הפקיד אמר שיש כספת והבטיח לא כי התיבה תשמר בנאמנות.

הפקיד השליח את התיבה בידי הפקיד והלך אל חדרו ונפל למיטה ונרדם עד אור הבוקר.

הפקיד שהיה סקרן לדעת מה יש בתיבה, פתח את התיבה ומול עיניו זהרו עשרות יהלומים שווים שערכם היה רב ועצום, תאוות הבצע גברה עליו והוא שכח את אדיבותו ולקח לעצמו את כל היהלומים ואת התיבה מלא בחול.

הבוקר עלה, השליח התעורר, רחץ את פניו, צחצח את שיניו, אכל ארוחת בוקר וניגש לדלפק וביקש את התיבה. נתנו לו את התיבה והוא יצא ועלה על סוסו ורכב עד שערי הארמון של המלך אחשוורוש.

הוא הודיע על בואו והמלך קיבל את פניו בשמחה כי פתאום הוא הפך לאוהב יהודים. ברוב טקס הגיש השליח את התיבה למלך והודה לו שוב על הצלת עמו והביע את הערכתו למלך החכם. היו שם הרבה מחמאות בין המלך לשליח היהודים ואז הגיע הזמן שבו המלך פתח את המתנה.

פתח המלך אחשוורוש את התיבה ומצא שם חול.

"חול?" שאג המלך "זאת המתנה שהבאת לי? חול?"

פניו של השליח החווירו, אבל הוא היה איש חכם מאוד, וחשב מהר.

"יש בין כל הארצות אשר כבשת, ארץ אחת שתושביה אמיצים וצבאה חזק ולא יכולת לכבוש אותה" אמר השליח "החול הזה הוא חול קדוש, אם תפזר את החול הזה על גבולות אותה ארץ, אנשיה יכנעו ואתה תכבוש אותה מהר"

המלך עדיין זעם וציווה להשליך את השליח לכלא על ביזיון הממלכה ויחד עם זאת ציווה לארגן את הצבא ושלח את הצבא עם מפקד החילות לכבוש את אותה הארץ ונתן לו את החול שהביא השליח.

המלחמה הייתה קצרה. מפקד הצבא פיזר את החול על גבולות אותה ארץ, התושבים נכנעו מהר, הארץ נכבשה ולא נשפכה אפילו טיפת דם אחת מהלוחמים.

הצבא חזר לפרס עטור ניצחון וגאווה. המלך אחשוורוש חנן את השליח והוציא אותו מהכלא. שוב היה טקס בארמון והפעם המלך אחשוורוש לאות תודה נתן לשליח מתנה עבור הניצחון המזהיר שהושג בזכות החול הקדוש.

לקח השליח את המתנה העטופה, לא היה לו זמן לפתוח אותה בארמון של המלך כי ידע שכבר דואגים לו בקהילה, נפרד מהמלך ודהר על סוסו בחזרה לקהילה בלי להתעכב בדרך. תוך יום אחד הוא הגיע בחזרה לקהילה.

ניגש אל ראש הקהילה וסיפר לו את קורותיו והגיש לו את המתנה שקיבל מהמלך אחשוורוש. שניהם היו סקרניים לדעת מה שלח המלך, פתחו את העטיפה ומצאו את התיבה המהודרת שהם בחרו, פתחו את התיבה ומול עיניהם המשתאות נצצו מהתיבה עשרות יהלומים שווים ביותר.