אם שמשון

הסיפור על עליונות אשה על פני בעלה
בסיפור המקדים את לידת שמשון, סיפור הבשורה מידי המלאך, מתגלה כי הדמות הדומיננטית במשפחת מנוח, אביו של שמשון, היא דווקא אשתו. אליה, כשהיא לבדה, מתגלה המלאך. אליה הוא מביא את בשורתו, ולה הוא נותן את ההנחיות באשר לגידולו של הילד (בניגוד לסיפור הידוע על אברהם ואשתו).
כמו ברוב הסיפורים במקרא על לידת גיבור, מנהיג או מושיע אמו עקרה שנים רבות (שרה, רבקה, רחל ועוד, הגר יוצאת דופן), וכמו ברובם נדרשת התערבות אלוהית כדי שהאשה תלד.
אם נשווה את סיפור לידת שמשון עם סיפור פקידת שרה הרי מיד נבחין בהבדל. בסיפור על פקידת שרה וסיום עקרותה, הנמען של הבשורה הוא אברהם. שרה שומעת את הבשורה בעומדה במטבח כבדרך אגב. אלוהים גם כאשר הוא שומע את פקפוקה של שרה, הדבר מכעיס אותו, אך הוא אינו יוצר קשר עימה.
בסיפור שלנו מלאך ה' מבשר את הבשורה לאשה, בצירוף הוראות מדוייקות איך לגדל את המנהיג לעתיד לבוא:
וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה:
(ג) וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְקֹוָ֖ק אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן:
(ד) וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא:
(ה) כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים: (שופטים י"ג)
האשה לכאורה אשה טובה, משתפת את בעלה במה שקרה, ורואים את חכמתה בכך שהיא זיהתה מיד כי האיש היה איש אלוהים. אך היא מחסירה פרט חשוב שהנער הזה נועד להיות האיש שיתחיל להושיע את ישראל משעבודם של הפלשתים. למה עשתה זאת? אני משער שהיא חשבה שבעלה הלא חכם בעליל כפי שנראה להלן לא יוכל להכיל בשורה כזו, או לא ידע לשמור אותה בסוד:
ו) וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֘ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי:
(ז) וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ: פ
מנוח כאילו לא קלט את דבריה של אשתו, את העובדה שקיבלה כבר הנחיות מדוייקות איך לגדל את הילד והוא מבקש מה' "הופעה חוזרת" של איש האלוהים:
"(ח) וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְקֹוָ֖ק וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד:
אלוהים נעתר לבקשתו, ושולח שוב את מלאכו, אבל גם הפעם קודם האשה נפגשת איתו ורק אח"כ מנוח. מנוח מכביר שאלות וטורח על המלאך והמלאך עונהה לו תוך שהוא מדגיש שהאשה כבר קיבלה את כל האינפורמציה.:
(ט) וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ:
(י) וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי:
(יא) וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי:
(יב) וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ:
(יג) וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְקֹוָ֖ק אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר:
(יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־ צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר:"
מנוח רוצה להאכיל את המלאך, בשוכחו כי מלאך אינו בשר ודם ואינו זקוק לאוכל. לאחר מכן הוא רוצה לדעת את שמו של המלאך, אך המלאך אינו מוכן לגלות לו. כאשר מנוח מגלה שהם באמת נפגשו במלאך אלוהים הוא סבור שהוא ואשתו ימותו, כי מי שרואה את פני האלוהים דינו מוות. האשה מרגיעה אותו בדברים אלו:
כב) וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ:
(כג) וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְקֹוָ֤ק לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־ אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת
בסופו של הסיפור אנו שומעים כי האשה היא שנתנה לילוד, את שמו, ולא הגבר וגם זה מלמד על הדומיננטיות שלה:
(כד) וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְקֹוָֽק:
בעיני חז"ל מאד לא מצא חן הדומיננטיות של אשת מנוח (נזכור את דברי אליאור הכותבת כי חז"ל "הקטינו" את מעמד האשה, לעומת מעמדה במקרא) והם אמרו כך (יש חילוקי דעות ביניהם):
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד א
דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו על הגשר - יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק לעולם הבא[...] אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה, דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו, וגבי אלישע דכתיב ויקם וילך אחריה, הכי נמי אחריה ממש? אלא - אחרי דבריה ואחרי עצתה, הכא נמי - אחרי דבריה ואחרי עצתה. אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה - אפילו בי רב נמי לא קרא, שנאמר ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ולא לפני האיש.
אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה,


