שמשון ודלילה

הנשים "הרעות" של המקרא ופרשת דלילה ושמשון

קשה לומר כי הנשים הרעות במקרא הן בדרך כלל נכריות, כי ראינו גם נשים "חיוביות", כמו רות המואביה, רחב ויעל. הנשים הנכריות בדרך כלל משוחררות מבחינה מינית ואין להן גבולות (כך רחב ויעל). את התכונות הללו מצאנו בבנות לוט השוכבות עם אביהן, בתמר כלתו של יהודה, השוכבת עם חותנה, ואפילו בדמותה של רות, המבלה עם בועז בלילה בגורן, לפני אירוסין או חתונה. אמנם בכל המקרים הללו יש להתנהגותן הצדקה: הן רוצות להעמיד זרע למשפחתן. ישנן גם נשים נכריות רעות לגמרי מהסוג של איזבל ועתליה הפעילות בתחום הפוליטי, ולא מהססות לבצע רציחות, לקידום מטרותיהן. דלילה הייתה אחת מהן, אם כי לא רצחה באופן ישיר.

דמות מוקצנת של טיפוס האשה הנכריה מצויה בספר משלי:

"משלי פרק ז

לִ֭שְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֝נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:

(ו) כִּ֭י בְּחַלּ֣וֹן בֵּיתִ֑י בְּעַ֖ד אֶשְׁנַבִּ֣י נִשְׁקָֽפְתִּי:

(ז) וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֮בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר־לֵֽב:

(ח) עֹבֵ֣ר בַּ֭שּׁוּק אֵ֣צֶל פִּנָּ֑הּ וְדֶ֖רֶךְ בֵּיתָ֣הּ יִצְעָֽד:

(ט) בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶ֥רֶב י֑וֹם בְּאִישׁ֥וֹן לַ֝֗יְלָה וַאֲפֵלָֽה:

(י) וְהִנֵּ֣ה אִ֭שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֝וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב:

(יא) הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ:

(יב) פַּ֤עַם׀ בַּח֗וּץ פַּ֥עַם בָּרְחֹב֑וֹת וְאֵ֖צֶל כָּל־פִּנָּ֣ה תֶאֱרֹֽב:

(יג) וְהֶחֱזִ֣יקָה בּ֖וֹ וְנָ֣שְׁקָה־לּ֑וֹ הֵעֵ֥זָה פָ֝נֶ֗יהָ וַתֹּ֣אמַר לֽוֹ:

(יד) זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֣ים עָלָ֑י הַ֝יּ֗וֹם שִׁלַּ֥מְתִּי נְדָרָֽי:

אנו רואים כי האשה הנוכריה מתאפיינת בפריצות מינית בראש וראשונה. היא גורמת לאובדנו של הגבר הצעיר המתפתה לה. היא לא מהססת להשתמש במין כדי להשיג את מטרותיה, וכך בדיוק נהגה דלילה:

שופטים פרק טז

 (טו) וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֵ֚יךְ תֹּאמַ֣ר אֲהַבְתִּ֔יךְ וְלִבְּךָ֖ אֵ֣ין אִתִּ֑י זֶ֣ה שָׁלֹ֤שׁ פְּעָמִים֙ הֵתַ֣לְתָּ בִּ֔י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּחֲךָ֥ גָדֽוֹל:

(טז) וַ֠יְהִי כִּֽי־הֵצִ֨יקָה לּ֧וֹ בִדְבָרֶ֛יהָ כָּל־הַיָּמִ֖ים וַתְּאַֽלֲצֵ֑הוּ וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ לָמֽוּת:

(יז) וַיַּגֶּד־לָ֣הּ אֶת־כָּל־לִבּ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מוֹרָה֙ לֹֽא־עָלָ֣ה עַל־רֹאשִׁ֔י כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים אֲנִ֖י מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֑י אִם־גֻּלַּ֙חְתִּי֙ וְסָ֣ר מִמֶּ֣נִּי כֹחִ֔י וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּכָל־הָאָדָֽם:

(יח) וַתֵּ֣רֶא דְּלִילָ֗ה כִּֽי־הִגִּ֣יד לָהּ֘ אֶת־כָּל־לִבּוֹ֒ וַתִּשְׁלַ֡ח וַתִּקְרָא֩ לְסַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֤ים לֵאמֹר֙ עֲל֣וּ הַפַּ֔עַם כִּֽי־הִגִּ֥יד לה לִ֖י אֶת־כָּל־לִבּ֑וֹ וְעָל֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיַּעֲל֥וּ הַכֶּ֖סֶף בְּיָדָֽם:

האם הייתה דלילה פלשתית, ישראלית או בת עם אחר? הפרשנים טוענים כי אין להכריע בשאלה זו, אך אני חושב שקשריה האמיצים עם הפלשתים, העובדה ששמשון נמשך אחר נשים פלשתיות לאורך כל הסיפורים מלמדים שהיא הייתה פלשתית. העובדה שאין לה ייחוס, כלומר שם אביה לא נזכר, וגם לא מוזכרת משפחה כלשהי שהיא משתייכת אליה, מחזקת את ההשערה שלי.

היא לא מהססת להשתמש במין ובאהבתו של שמשון כלפיה. בשבילה הדבר החשוב ביותר הוא הכסף שהיא תקבל על הסגרת שמשון. אין לה כלל נקיפות מצפון, למרות שהיא יודעת מה צפוי לו מידיהם מידיהם של הפלשתים.

לשמשון רגש עמוק כלפיה, ככתוב: " וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיֶּאֱהַ֥ב אִשָּׁ֖ה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק וּשְׁמָ֖הּ דְּלִילָֽה:" על נשותיו האחרות לא כתוב שהוא אהב אותן. שמשון "עיוור" לגמרי באהבתו אותה. יותר עיוור מאשר אחרי-כן כשהפלשתים מעוורים אותו. הוא חושד לא  חושד בכוונותיה של דלילה. אבל הוא אוהב אותה ויחסיהם נמשכים זמן רב, כך שמידה מסויימת של אמון בה בוודאי יש לו. בנוסף ההצקות הנמשכות גורמות לו  שלבסוף הוא מפקיר בידיה את סוד כוחו:.

חז"ל טוענים כי דלילה עינתה את שמשון במונעה ממנו סיפוק מיני, בעוד שהיא שכבה עם אחרים:"כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, וגו'" מאי ותאלצהו א"ר יצחק בשם רבי אמי בשעת גמר ביאה היתה נשמטת מתחתיו: ותקצר נפשו למות, א"ר יוחנן הוא קצרה נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, למה? שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר." (ילקוט שמעוני שופטים רמז ע).

חז"ל לא היו אניני טעם ונתנו לדרמה בין שמשון ודלילה פירוש מיני גס, אבל אולי יש משהו בדבריהם. מכל מקום אנו רואים כי לדלילה יש את כל התכונות של אשה רעה בתנ"ך: היא נכריה, היא משתמשת במיניות שלה כקרדום לחפור בו, היא משתלטת על הגבר שלה (נראה זאת גם אצל איזבל ואחאב), היא גורמת לו לאבד את ראשו ולעשות שטויות, ולבסוף היא גורמת לאובדנו.

האם מחברי המקרא לא האמינו באהבה? על-כך בפעם הבאה.

איתן