קריעת הלב 2

מדלן היקרה,

לא איש עצבות אנוכי אבל משתתף בכאבך...הפוסט שלך ..קריעת לב מתאים לקריעת ים סוף..ליציאת מצרים..יציאה ממרוקו...ועלייה לארץ....העיקר שהיום את אישה שמחה...לא במאה אחוז אבל ..אין מאה..מאה זה רק למתים.שתדעי רק ימים טובים ומאושרים..אמן.אצלנו סבתא פורטונה במחנה מעבר..במרסיי כבר הייתה נשואה 3 פעמיים הבעל השלישי היה נחת אמריקאי ...קברה אותו במרוקו..ועלתה ארצה..הכירה מלח טורקי באונייה...הוא רצה חתונה מידית...והיא עמדה על כך...אבי ז''ל לא הסכים ..כי לא מערבבים אבל בשמחה...אמר בקצב הזה...היא תהרוג אותנו...החיים זה לא קבלנות.

למדלן

צר לי על אחותך ועל הגעגועים אליה.בטח היתה נחמדה וטובה.והיתה לך גם כמו אמא כי היית ילדה.גם אני עליתי ארצה בגיל זה(בחצי שנה יותר)ובאותם התנאים שתארת.לא במיבנה,אא באוהל.אלא שרק משפחתי היתה באהל.לא אנשים נוספים.אני לא מתגעגעת לאותם הזמנים ,אבללביחד שהיינו אז אני מתגעעת .בפרט לאבא שלי.

היי ניסו קריוקי...

גרמת לי לעבור למה שאני ולהתענג להומור ,ולשמחה..אוייי אוייי

המופלטות...היות שביטלתי חוזה עם סוכנות הדוגמניות.......שכחתי את שמה חחח

אז  כמה מופלטות בחמאה, ודבש ישלימו את השמחה ..

אוהבת מאוד את דודתך פורטונה...    תודה למעודד הלאומי

טובה פריש היקרה...

אנו ניפגשות לאחרונה בפוסטים.

את האישה זר הפרחים ..מניין עלית לארץ..?

ובאיזו שנה?

תודה לתגובתך ..כן אחותי  היית הקצפת של חיי..

הודות לה ראיתי מקומות ,והכרתי ערים אחרות במרוקו.

דודי  יקר....

דיי בבקשה לא מתאים לך דמעות..

אומנם אנחנו לא מכרים אך זה דרכו של עולם..

ההבדל בנינו לבן שתי הרחלות שלנו ..הן עזבו אותנו צעירות ופוריות

תודה לתגובה

קריעת הלב 2...  מדלן.



קוֹן דָרֶנָס, מחנה בצרפת, משמש תחנת מעבר ראשונה (אולי עד היום?) למבוגרים ולמשפחות עולים, עם ילדים, לשהייה בו, מספר חודשים, עד עלייתם לארץ.

בשונה מהם, ילדים שעלו במסגרת 'עלית הנוער', ללא הוריהם, שהו ימים ספורים בלבד בקוֹן דָרֶנָס, ממנו עברו לשָטוֹ קוֹמְבוּס, מקום הכשרה לילדים ונוער, לפני עלייתם ארצה.

מדלן היקרה, אחרי השואה שהתרחשה על יהדות אירופה, בה נרצחו כמיליון וחצי ילדים, מתוך 6 מיליון מבני עמנו, במשרפות ובתאי הגזים, בידי גרמניה הנאצית, ומדינות אירופה הגזעניות, כבר בתחילת שנות ה50 אחרי הקמתה של מדינת ישראל - מדינה עניה, יחד עם הסוכנות היהודית העולמית, דאגה להעלות, במסגרת 'עלית הנוער', ילדים יהודים מכל מדינות הגולה. באמונה שהם העתיד לקיומה של מדינת ישראל, וצדקו.

ילדי 'עלית הנוער' נקלטו והתחנכו במוסדות ובקיבוצים, הם עברו כור היתוך, בו ינקו את השפה העברית, ולמדו לאהוב את הארץ.

אין שיעור לתרומתם האדירה לביטחונה, התפתחותה ושיגשושה של מדינת ישראל היום. מלח הארץ.

ואת מדלן היקרה, סיפור עליתך לארץ, מהווה חוליה חשובה בשרשרת מתמשכת לביסוסה של המדינה שלנו, לדורי דורות.

מדלן חביבתי, תימוכין לתרומתם של 'ילדי עלית הנוער', למדינה, תמוכין אלה מוארים לאורך סיפור ילדותי, בבלוג שלי, בשם: "הקשר שלי לשיר הערב יורד עלי אופק בוער", חלק מהחברים קראו אותו, ואני מאמין גם את.

מועדים לשמחה ובשורות טובות, לך ובני ביתך, מדלן היקרה. 

למדלן

סיפור  עצוב שכמוהו היו רבים. מאות רבות של אוהלים בתוך שלוליות של מים ובוץ  כשבכל אוהל טמון סיפור  עצוב. סיפור של מי שנאלץ לעזוב בית ומדינה  ולהגיע למדינה שעשתה הכל על מנת לשקם את העולים חסרי הכל באמצעים הדלים שהיו אז למדינה  הצעירה.  אני זוכר את התמונות הקשות של האוהלים  השקועים במים ואת המשפחות המנסות ליבש שמיכות בשמש החורפית. . אילו קרה זה היום היו מקימים ועדות חקירה לבדוק כיצד  לא עשו די להטיב עם העולים. אולם אז  לא היו למדינה אמצעים  לשכן את העולים  ובאמצעים הדלים עשתה מה שמדינות ערב העשירות לא הצליחו לעשות ולשקם את הפליטים הפלסטינים שנישארו פליטים עד היום.

קשה לעבור את תהליך העליה הקשה הזה ביחוד לילדה בגיל שמונה וזה ניכר בסיפורך. את הסיפורים האלה חייבים לקרוא ולהראות לאחרים לאלה שמתלוננים על  הקצפת שאינה בעוגה.

העיקר  אחרי כל מה שעברת הסתכלי קדימה בחיוך. עם מופלטה או בלי מופלטה.העיקר שהחויה הקשה מאחוריך

היי נדב צהריים טובים .

כל שכתבתה נכון הוא ..אחיי אכן עברו תהליך תקין ..כמו כולם ..הושארתי 

בקון דרנס בגלל בעיה בריאותית עליתי לארץ.ברמת הדסה.אחרי שלושה חודשים הגיעו משם פוזרנו למוסדות ,,,

נדב מצטערת אך לא הצלחתי להגיע לפוסט ולמה שכתבת..

זקוקה להדרכתך בעניין זה כי מאוד סקרנית למה שניכתב אצלך...

תודה

היי יעקב גרשון....

תודה תודה ... זה שאמר אחי הצעיר ממני ייכאשר היה סקרן לדעת, ואני הייתי נעולה המילים לא יצאו כי לא הייתי מספיק מוכנה נפשית לספר כל מה שנגע לרגשותי...אז הבנתי שהוא צודק ועניתי לשאלותיו ..אמר לי את חייבת לכתוב ולספר הלאה כדי שידעו את הקשיים דאז שלא היה קל ...במדינה שרק קמה

אמת גרשון היו לפני ואחרי לא היה קל לאיש בזמנו....

אוהבת את המדינה והיא כל עולמי...

אגב אני שמחה גם בלי המופלטות ..חחחח

מועדים לשמחה

מדלן ...קראתי את-הנכתב וחשתי-בכאבך.  זה היה מנת-חלקנו עם קום-המדינה.  העיקר...שהקמת משפחה לתיפארה.   הרבי-נחת מילדייך ונכדייך  

היי מדלן. יש לי דמעות בעיניי כשאני קוראת את הפוסט שלך. אנחנו  (אני  ובני  קטן בן 7 וחצי) עלינו

ארצה ב1995 .עליה אחרת ויחד עם זות זכרונות כואבים ובילבול ענק.  כואב לי לב על אחותך.

חיים הם מעניינים מאוד ודווקא במוטק'ה אני פוגשת אותך ושמחה מאוד.

ערב טוב לך.

מוטי הקירייתי...

תודה לתגובתך..אכן זה היה מנת חלקנו ..

תודה גדלנו יחד עם המדינה היקרה לנו ..וכולנו האנשים של פעם תקענו  בה יתד ..וחיים לטוב ,ולרע.,.תחי מדינת ישראל..

היי ילנה קושניר...

עלייתך לארץ כאשר את לבד עם ילד לא קל ..

וכאב לא קטן ...אבל  את אישה נבונה ובטח  הסתגלת למצב.

כי היה איזה עול על כתפייך ..אחריות לילדך ..שמחה שהכרתי אותך גם..

מועדים לשמחה..

הגדנ"ע... צעדות ירושלים...

​(דרך אגב גדנ"ע, בתחרות ארצית, קליעה למטרה ברובה טוטו, זכיתי במדליית זהב (מתרברב טיפה (חיוך)), ולילות זרועי כוכבים, בבאר אורה. אני ונערתי שוכבים בעמדה, עינינו צופות בשביל החלב...

המדריך היקר, עובר בין העמדות, מחייך לנו, שיניו הלבנות בורקות. מודע לאוירה הרומנטית החמימה האופפת אותנו, בסביבה המדברית של באר אורה. 

עדיין זוכר את מילות השיר העולה מידי פעם בראשי, בדרכנו לעיר אילת היפה...

"באר אורה, באר אורה,

מה אוהב אותך.

כל לבי ונפשי נתונים רק לך...

גם בלילה, גם ביום רק עליך אחלום

באר אורה שבדרום" חיוך)



מועדים לשמחה מדלן היקרה. (פרח) נדב.

היי נדב צהריים טובים..

מותר לך להתרברב יש על מה ..הייתי רוצה את החיים 

כמו אז ..הפשטות הצניעות התום...

יש לי רובה טוטו (מבותר) לא לשימוש כאשר בעלי חלה נתבקשתי לחזיר את הנשקים שלו למשטרה. אך ביקשתי עבורי את הרבה טוטו לקישוט...

נענתי בחיוב נתבקשתי לבתר אותו בחנות לכלי נשק...וכך עשיתי

השיר באר אורה העמדות ....חוויות בילתי נישכחות...

מודה לך מאוד...איני יודעת איך לשמר את שכתבתה כי משתמשת בטאבלט..אשאיר כך למספר ימים שאחרים יקראו גם...

חג שמח ...

שבת שלום מדלן. 

​כן, קיבלתי הודעתך, אך מקרה בלבד. שכן, תיבת ההודעות לא בסדר, עדיין לא תוקנה. ולא בטוח שתשובתי זו תגיע אליך בהודעה אישית?

לכן מעתיק ומעביר אותה לחלון התגובות לסיפור שלך בבלוג."קריעת הלב 2 " 

כמו כן, שמתי לב, הסיפור שלי: "הערב יורד עלי אופק בוער"... הוסר מחלון התגובות שלך בבלוג. 



שבת שלום - חג שמח מדלן היקרה. (חיוך) נדב.

היי נדב ...

יודעת ההודעה הגיעה אך לדאבוני יש מילים שובשו  משום מה אותיות נעלמו..נכדתי לימדה אותיי להעביר ,ולשמר הודעות .."האופק יורד על אופק בוער"שמורים אצלי ...כמו כן חלק מ,הודעותך  נשמרו..

כתבתי סיפורים נוספים כולל מסע.האוניות מאותם ימים...

היי נדב..

המשך.להודעה קודמת....תאורך את ההפלגה ממבטך כילד בן 9

מרגשת מאוד כאילו הייתי שם...כי כך היה .."ים ים וים ..ולא היה חק לאסוף אותך אליו" חזק ונוגע...

ובכן כפי שאמרתי כל ששלחת שמור, ואיני יודעת להחזירן  לפוסט...

אם. אפשרי אדאג להחזירן...

יום ניפלא חג שמח

...