ליל שבת.
המשפחה הסבה אל השולחן הערוך חגיגית, לקבל פני שבת המלכה. ה?ח?ל?ה וכוס היין מוכנים לקידוש, לברך 'בורא פרי הגפן' ו 'המוציא לחם מן הארץ'...
בחוץ חשוך וקר. טיפטוף דקיק ניטח על רחבת האספלט הגדולה במרכז הבתים. סיכות הגשם מהתלות באורו הסדוק של פנס הרחוב המאיר סביב עצמו... ועל מכולת האשפה הגדולה הניצבת תחתיו, לצד המדרכת.......
בבית חם. נעים... בפינת השיש במטבח, מתחת לחלון, שני נרות שבת, דולקים, מ?ל?ו?ים את בוא השבת השלווה הממלאה את הבית... וריח ניחוח תבשילים, מעשה ידיה הטובות של אם הבנים, עולה מהסירים החמים, ממלא את חלל הבית. עוד רגע קט יוגשו המאכלים, הנפלאים, אל השולחן.
הכלב הקטן בפתח הבית, נובח.. נובח.. נובח...לא מפסיק לנבוח...'על מי הוא נובח'?
י?ל?ד?י המסבים לשולחן, כועסים על נביחותיו של הכלב המפרות את שלוות הבית. אני קם ופונה לעבר הדלת, לברר למה הכלב הקטן לא חדל מלנבוח?
יוצא מפתח הבית. הגשם ממשיך לרדת בטיפטוף איטי... בחוץ, נראה אין נפש חיה. אנשים בשעה זו של ערב שבת יושבים בבתיהם, רחוצים ונינוחים. דממה כבדה משלימה את השקט השורר בחוץ. מבטי נודד אל אורו המרצד של פנס הרחוב הזועף על היותו ניצב יחידי על משמרתו, להאיר את הריקנות האילמת השורה סביב, ועל מכולת האשפה הדוממת תחתיו....
אה!.. יש שם מישהו! כנראה אליו כוונו נביחותיו של הכלב....
איש מבוגר חסר בית, חבוש כובע קסקט עומד לצד המכולה.. המרחק בינינו לא מאפשר לי לראות את תווי פניו הלוטים בצל כובעו. רכון על מכולת האשפה, מחטט בתכולתה. לצידו עגלת תינוקות עמוסה דברי בלאי... סמרטוטים. קופסאות קרטונים.. וצרורות ניילונים. האיש הוציא דבר מה מן המכולה, בחן אותו, אחר הניחו בעגלה.
חלפו למעלה משני עשורים מאז אותו ליל שבת גשום, וקרוב לודאי האיש המבוגר איננו עוד בין החיים. מייסרת אותי המחשבה, עת עו?ל?ה דמותו בזכרוני, כי לא עלה בדעתי בלילה ההוא, להזמינו להסב איתנו, אל לשולחן....
/השאלה אם מוכנים לצמוח ולגדול/ נקוה... קשה להבטיח.
תודה להתייחסותך הטובה. המשך שבוע טוב, ניצן...(פרח) נדב.
ולבקש מהאישה קודם ,הסכמה להזמין אורח לשבת.
נדב?????
עברת הרבה מאז...
ואולי היה זה רגע מכונן שהפך אותך להיות כל כך קשוב ורגיש, גם העובדה שאתה זוכר ומספר מעידה על כך ...
מעריכה זאת
לא נתתי דעתי ותשומת ליבי אל האיש, כפי שהייתי צריך לעשות. צר לי.
תודה להתייחסותך הטובה, לשיקולים הענייניים שהעלת, נדב.
תודה על נימת המחילה והעידוד שמוצא בדבריך.
בריאות ושלווה בלה.. נדב.
חיבוק חם מלינה היקרה. דבריך היפים המבינים נפש אדם.
בריאות ושמחת חיים, מלינה. (פרח) נדב.
גם אם אנחנו מכניסים מידי פעם בפעם יד לכיס ושולחים שקים לאגודות המאכילות את העניים, זו גם עזרה.
אנחנו דנים בזקן מסכן שיש בידנו תמונה ורטואלית שלו. ומה לגבי אלו שיושבים בבית רעבים ולא יצאו לחטט בפחים? יש כאלה אלפים רבים שטינינו יודעים ואינינו מכירים ולדידנו הם אינם קיימים. לא ראיתי אף תגובה לסיבלם.
היות, חלק גדול של חסרי הבית (לא מדובר במשפחות הנזרקות לרחוב בשל חובות לבנקים) נגועים בתסמונת הרס עצמי. אותם קשה לגאול. אך זה לא פוטר את החברה, בתוכה הם חיים לעשות למענם. לעזור לאלה וגם לאלה שציינתי. אני נכשלתי.
תודה גדולה יעקב ידידי להתייחסותך המנומקת. נדב.
הצעתך למסור עודפי מזון לנזקקים, הצעתך באה ממקום חם בלב.
חושב היא מיושמת.. ידוע רוב אולמות האירועים מספקים מנות מזון עודפות לבתי תמחוי ברחבי המדינה, ומוסדות אלה מזינים את באי הבית.
אבל לא בזה מדובר, שרה יקרה, אלא במפגש עם אדם בודד אודותיו כתבתי. שלא עלה בדעתי ציווי הנתינה, ממנה הייתי יוצא נשכר אלף מונים.
תודה גדולה להתייחסותך היפה שרה היקרה. נדב.