הצלה מקרית או יד הגורל?

הַצָּלָה מִקְרִית, אוֹ יַד הַגּוֹרָל?

כְּעוֹבֵד מָסוּר בַּמִּפְעָל, (אוּלַי מָסוּר מִשִּׁקּוּלִים כַּלְכָּלִיִּים, לְקַדֵּם מִטָּרוֹתַי הַמִּשְׁפַּחְתִּיּוּת), לֹא תָּמִיד נִצַּלְתִּי אֶת חֻפְשׁוֹתַי, (שְׁבוּעַיִם בְּשָׁנָה) - לָנוּחַ בְּבֵית, אוֹ לָצֵאת לְנֹפֶשׁ מִחוּץ לָעִיר.  

אַחְרַאי עַל הַתַּחְבּוּרָה הַפְּנִימִית, לְשַׁנֵּעַ תַּהֲלִיכֵי יְצוּר מִתַּחֲנָה לַתַּחֲנָה בְּתוֹךְ הַמִּפְעָל, עַד לַמּוּצָר הַמֻּגְמָר. 
וּכְשֶׁהִתְבַּקַּשְׁתִּי עַל יְדֵי הַמְּמֻנִּים לְהִשָּׁאֵר לַעֲבֹד בִּימֵי הַחֻפְשָׁה הִסְכַּמְתִּי, נִשְׁאַרְתִּי לַעֲבֹד. 
בְּאַחַת הַחֻפְשׁוֹת הַשְּׁנָתִיּוֹת שֶׁלֹּא הִתְבַּקַּשְׁתִּי לְהִשָּׁאֵר לַעֲבֹד בַּמִּפְעָל, הֶחֱלַטְנוּ רַעְיָתִי וַאֲנִי, לָצֵאת לְכַמָּה יָמִים לְנֹפֶשׁ, וּמֵאַחַר שֶׁגַּרְנוּ בַּדָּרוֹם, בָּחַרְנוּ לָצֵאת לָעִיר נְתַנְיָה, עִיר שֶׁל יָם.
הִגַּעְנוּ לַדִּירָה שֶׁשָּׂכַרְנוּ לְכַמָּה יָמִים בִּנְתַנְיָה, לֹא רָחוֹק מֵהַיָּם.
וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר יָרַדְנוּ לִשְׂפַת הַיָּם לֵהָנוֹת מִיָּפְיוֹ שֶׁל הַיָּם, וּמֵהַהִתְנַתְּקוּת שִׁגְרַת הַיּוֹמְיוֹם הַמַּתִּישָׁה.
בִּלִּינוּ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיָּם, וּכְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה בִּצְהָרַי הַיּוֹם, קִפַּלְנוּ אֶת הַצִּיּוּד, סָגַרְנוּ אֶת הַשִּׁמְשִׁיָּה וְחָזַרְנוּ לַדִּירָה לָנוּחַ.
אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם לִקְרַאת הַשָּׁעָה אַרְבַּע, רַעְיָתִי בִּקְּשָׁה, הִצִּיעָה שֶׁנֵּרֵד שׁוּב לַיָּם.
אֲנִי סָבַרְתִּי מֵאַחַר שֶׁבִּלִּינוּ כָּל הַבֹּקֶר בַּיָּם, כְּדַאי נֵצֵא לְטַיֵּל בָּעִיר.
אַךְ רַעְיָתִי הַיְּקָרָה שִׁכְנְעָה אוֹתִי שֶׁכְּדַאי לָרֶדֶת עוֹד פַּעַם לַיָּם, בְּטַעֲנָה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מָתַי יִזְדַּמֵּן לָנוּ שׁוּב לִנְסֹעַ לַיָּם. וְיָרַדְנוּ.

אַחֲרֵי מְנוּחָה עַל הַחוֹל הַחַמִּים וְהַנָּעִים הֶחְלַטְתִּי לְהִכָּנֵס לִטְבֹּל בַּיָּם.
שָׁחִיתִי וְהִתְרַחַקְתִּי מֵהַמִּתְרַחֲצִים, לְעֵבֶר הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים. אָז הִפְסַקְתִּי לַחְתֹּר.
שָׁכַבְתִּי לַהֲנָאָתִי עַל הַגַּב וְעָצַמְתִּי עֵינַי מִתְמַסֵּר לִתְנוּעַת הַגַּלִּים הַמְּנַעְנְעִים אוֹתִי כְּנִעְנוּעַ תִּינוֹק בַּעֲרִישָׁה.
לַמְרוֹת שְׁאוֹן הַיָּם הַמּוֹנוֹטוֹנִי, קָלַטְתִּי קוֹלוֹת חֲנוּקִים. הֵרַמְתִּי רָאשֵׁי מִן הַמַּיִם וְרָאִיתִי בְּמֶרְחָק לֹא רַב, שְׁנֵי יְלָדִים, (מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר שֶׁהֵם אַחִים). יֶלֶד קָטָן, אוּלַי בֶּן 7, רוֹכֵב עַל גַּבּוֹ שֶׁל אָחִיו (אוּלַי בֶּן 10), בְּחִבּוּק חוֹנֵק מֵאָחוֹר. בּוֹכִים שְׁנֵיהֶם וּמִתְאַמְּצִים בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתֵיהֶם לָצוּף מֵעַל הַמַּיִם, כְּשֶׁפַּחַד נוֹרָאִי נִשְׁקָף מֵעֵינֵיהֶם.
בִּנְקֻדָּה זוֹ אַזְכִּיר, לִפְנֵי שָׁנִים עָבַרְתִּי קוּרְס מַצִּילִים. וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיּוֹם אֶחָד אֶצְטָרֵךְ לְנַסּוֹת לְהַצִּיל נֶפֶשׁ אָדָם.
מִהַרְתִּי לַחְתֹּר לְעֶבְרָם וְהִגַּעְתִּי אֲלֵיהֶם כְּשֶׁחִיּוּךְ עַל פָּנַי, אַךְ לִבִּי הוֹלֵם בְּקֶצֶב מֻגְבָּר.
(בְּקוּרְס מַצִּילִים לָמַדְתִּי אֵיךְ לְהַצִּיל אָדָם אֶחָד, וְכָאן הָיוּ שְׁנַיִם). שִׁחְרַרְתִּי תּוֹךְ כְּדֵי מִלִּים מַרְגִּיעוֹת, אֲחִיזָתוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן מִצַּוָּאר אָחִיו, וְנָטַלְתִּי אוֹתוֹ עַל גַּבִּי, בַּהַבְטָחָה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, שֶׁאֲנַחְנוּ נֵצֵא מִזֶּה. אָחִיו בֶּן הַ10 מְעוֹדֵד מִגִּישָׁתִי הַשְּׁקֵטָה הַחַיְכָנִית, (בְּתוֹכִי רָעַדְתִּי)  שָׂחָה לְצִדִּי.
שָׁחִיתִי אֶת הַמֶּרְחָק כְּשֶׁהַיֶּלֶד הַקָּטָן עַל גַּבֵּי, וְאָחִיו לְצִדִּי, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַחוֹף וְיָצָאנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ מִן הַמַּיִם.
הִתְבָּרֵר שֶׁשְּׁנֵי הַיְּלָדִים נִקְלְעוּ לַמַּיִם הָעֲמֻקִּים, אַחֲרֵי שֶׁטִּפְּסוּ יַחַד עִם קְבוּצַת יְלָדִים, עַל שׁוֹבֵר הַגַּלִּים הַחוֹדֵר עָמֹק לְתוֹךְ הַיָּם וְהִתְנַתְּקוּ מִמֶּנּוּ.

שָׂמַחְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי בַּעֲצַת רַעְיָתִי, לָרֶדֶת שׁוּב, אוֹתוֹ אַחֵר צָהֳרַיִם, לַיָּם.