יצחק בריק והבורחים  

אלוף (במיל.) יצחק בריק מותח ביקורת על צה"ל באופן תדיר וביום ששי (10.9.2021) מתח בהארץ מאמר ביקורת נוסף ונוקב על הצבא והתנהלותו. "במלחמה הבאה נבין את זה" – אומרת הכותרת. דווקא היום אחרי בריחתם של ששה אסירים מכלא שאטה (גלבוע) יש חשיבות יתר לדבריו של אלוף בריק.
אחרי הבריחה (ולפני תפיסתם של ארבעה מהבורחים) התפרסמו ביקורות אין סוף על הכשלים בניהול מערכת בתי הסוהר (השב"ס). הבריחה – כך כתבו המבקרים בכל אמצעי התקשורת – הן תוצאה של מדיניות שגויה, פרוטקציות פוליטיות, אי שמירה, הפניית משאבים לתפקידים מיותרים במקום לאמצעים טכנולוגיים ועוד. המסקנה – מה שקרה עכשיו זה לא תוצאת רגע, אלא מה שקורה אחרי הזנחה ארוכה וממושכת.
אם כך קרה במערכת שולית וצדדית, כמו שירות בתי הסוהר, מה יקרה במערכת מרכזית, שעליה אנחנו סומכים? כאן בא מאמרו – אחד מסידרה ארוכה – של יצחק בריק. אני מצטט "רבים מהקצינים  האיכותיים אינם מוכנים להישאר בצה"ל מפני שהתרבות האירגונית, הניהולית והמנהיגותית בו היא קלוקלת. במקום שצה"ל יהיה אבן שואבת לטובים, הוא מתנהל מתחת לכל ביקורת". מלים כדורבנות.
את הדברים כתב בשמו המלא יצחק בריק, שפיקד על אוגדה סדירה 36, על גיס דרומי (441) ועל המכללות הצבאיות, וכן כיהן עשר שנים כנציב קבילות החיילים.
לצערי, חששותיו של האלוף בריק מוצאים בעיני יותר ויותר חיזוקים. בריחת האסירים מכלאם עוררה ביקורת על הניהול המערכת הכושל. עכשיו מן הראוי להסתכל על ניהול מערכת ההגנה העיקרית שלנו – צה"ל.
במאי האחרון פרסמתי פוסט תחת הכותרת "המלחמה הסתיימה – האם הדיווחים אמינים". כתבתי שם "ימים אחדים אחרי שהסתיימה המלחמה קיבלנו הודעות באמצעי התקשורת שבהן מוכרז ש'צה"ל ניצח"'. לצבאנו המהולל יש מערכת הסברה ענקית ויעילה. אמצעי התקשורת מדווחים דברי תהילה על הצבא ומעלליו. כל ביקורת מוכחשת מיד בידי שופרי ההסברה, הקרויים "כתבים צבאיים". אז אם חשבתי מה זכותו של עתונאי-פנסיונר היושב על הספה למתוח ביקורת, אני רואה יותר ויותר תקלות-מוכחשות ואי-הצלחות מועלמות של צה"ל. יותר ויותר אני משתכנע שדבריו של האלוף במיל. בריק ראויים להישמע. במיוחד כשאנחנו חוזים בכשלון מערכת בטחונית אחרת, השב"ס.
מה שווה אדם
מצטטים משמו של סטלין: מותו של אדם אחד – טרגדיה; מותם של מיליונים – סטטיסטיקה.
הברך שאינה שווה
הסרט הישראלי "הברך" וזכה להרבה הקרנות והרבה הזכרות בתקשורת, כנראה תוצאה של יחסי ציבור. ראיתי את הסרט בסינמטק תל אביב ואני ממליץ לא ללכת אליו.