מדבר סהרה.
חולות נודדים. סופות אבק שוטפות את העולם מקצה עד קצה.
"מה לך ולמדבר סהרה?" שאל את עצמו, וחשב, אבותיו באים משם. "אלג'יריה",
ארץ מדבר נושקת לים. שורשיו משם, קרובים למדבר הגדול.
"ומה לך ולמדבר סיני?"
'מדבר סיני?',הוא חזר על השאלה?
'כן, כן, הזריחות והשקיעות במדבר, ולילות זרועי כוכבים קרובים כל כך...
סיני, הר נבו. רס מוחמד, פטריקוף, בארות הנפט. חמם מוסה, סנטה קטרינה...
מדבר צהוב שטוח, נושק לים אדום מהמם... 'חלק מבחרותו עדיין שם במדבר סיני'.
ראשו בסיני נזכר במשהו וחייך, איך בשמירות הרתיח קפה בקופסת קונסרבים, על גחלים.
וצחק ממנהג שעשה לו, לכבד את אורחיו, בקפה רתוח בקופסת קונסרבים, ערב לחיכם.
"וזה עושה אותך איש מדבר?"
הוא חשב רגע והשיב, 'הכל יחד, כנראה שכן. עשר שנים, חודש בשנה מילואים במדבר סיני. 'יותר מדי מדבר, אכל ושתה.
"את מדבר יהודה, לא הזכרת, למה?".
'מדבר יהודה בימים ההם, ארץ העקרב והצפע, מדבר אמיתי - שמש קופחת.
מעלה העקרבים. וואדי צפע.
היום ממטרות רנות במטעי הישובים הרבים המאכלסים אותו, אך בימים ההם, הייתה משמעת מים בצבא. לא שותים ללא פקודה.
הוא נזכר איך באחד המסעות במדבר יהודה התמוטט והתעורר באוהל התאגד.
מדבר יהודה אז, אח קטן למדבר הגדול, הסהרה.
התיישב עם כוס קפה במרפסת, "אתה בן שמונים עכשיו", הזכיר לעצמו.
וחשב, גם בארץ מתחוללות סערות לא פחות קטלניות, אבל מסוג אחר, בכנסת ישראל...
ולמרות הכל החיים ממשכים כרגיל, תנוקות נולדים, זקנים מתים, אלה הם החיים.
"מדבר סהרה. מדבר סיני. מדבר יהודה, הכל טוב, הכל בסדר עכשיו...
(תמונה - הגינה בשעת השקיעה).