חוכמתו של אפלטון
אפלטון מעלה שאלה חשובה, אם חיים לא מוסריים מובילים מישהו לעושר כח ותהילה, בעוד שחיים מוסריימובילים לעוני וחוסר כח, אז למה להיות מוסרי? גלאוקון חושב שאנשים הם טובים מוסרית,רק בגלל שהם לא יכולים להיות פטורים מעונש הם מפחדים מעונש על מעשיהם הרעים, אם לא יפחדו שיענישו אותם הם יוכלו לפעול על כח חסר גבולות כדי לספק את תשוקותיהם, אפלטון לעומתו רוצה להפריך את המסקנה הצינית הזאת ולהצדיק את ערכם של חיים מוסריים.
הטיעון של אפלטון ארוך אבל הנקודה המשמעותית פשוטה~ חיים לא מוסריים בסופו של דבר משחיתים את הנשמה של האדם . הם מובילים לחוסר אושר בסיסי לחרדה מנטלית לאבדן חברים ואהובים ולפשיטת רגל רגשית.אף כחבעולם אינו יכול לפצות על הריקנות הפסיכולוגית הזו, כוחו עושרו ותהילתו של האדם מוסרי אמנם מוגבלים אבל הוא חי חיים של אושר ושגשוג רוחני.
האדם המוסרי יעדיף לחיות חיים של שלווה פנימית ויושר, חיים שמונחים על ידי עקרונות מוסריים,ולא חיים של עושר וסיפוק מאינטרסים אישיים.
טולקין מראה לנו שאדם על חוזק מוסרי יכול לעמוד בפיתוי של הכח הגדול העצום אפילו במחיר אישי. טולקין מאמין שניתן לכל אדם מסע חיפוש ייחודי, שלא יכול להיות מבוצע על ידי אדם אחר.זה לא משהו שאתה מתנדב אליו. זה משהו שאתה נקרא אליו, ומגיב אליו, מסע החיפוש הוא כזה שאין בו צעדים ברורים וגם אי ן זה הכרחי שאדם הנמצא בשליחות יספיק להגיע ליעד בחייו.
בשיחה שמנהל בליבו בגינס מדבר על תחושותיו אינני נראה זקן אך בתוך ליבי אני מתחיל להרגיש זאת, מרגיש אני כמה דק ומרודד' אני כמו חמאה שנמרחה על פרוסה גדולה מדי, דבר מה אינו כשורה אני זקוק לשנוי או משהו מעין זה. במילים אחרות הוא מסביר שאמנם הוא קיבל חיים ארוכים יותר אך לא חיים עמוקים וגבוהים יותר, טולקין מדבר על העולם שלנו, מודאג מזה שאנחנו רוצים לחיות בעולם שחי יותר ויותר אבל לא טוב יותר.