לקראת הבאות
אני מתעורר לחיים באשמורת ה- III דהיינו בין ארבע לחמש. שופת קומקום, משתין ויוצא לחצר. עושה סבב בין הצמחים והעצים הצעירים (העולם שייך להם לא?) ומתיישב בכסא המפלט בצמוד לקיר הדרומי. ברקע מתנגן קונצ'רטו למנדולינה של ויואלדי הנצחי. היום אין רדיו. אפילו לא 88FM. רק דיסקים. ככה מתאים לי. לעתים קרובות נשבר לי מהמלל שבין הצלילים. בשביל מה? טוב, תגיד את שם המחבר והמעבד, אבל בשביל מה לזבל? אה, פרנסה, פירסומות. לטובתנו ועל חשבוננו (בסופו של דבר).
הקיצר, מן הון להון נהיה שבע, ואני עובר לצד השני של הכביש אל המכולת וחוזר עם שמנת, ארבע לחמניות (לכל היום) וסיגריות. מצב הרוח תקין. עוד יום עובר על כוחותינו.
והעיר כתריאליבקה צה"לה ושמיכה
את הצבע לנשף סיפקו הפעם מהגן של הג'יהאד האיסלמי, אדום כמובן. תושבי שדרות לא ידעו אם לרוץ למרחב המוגן או להביא מטריה.
את משלוח המנות סיפק כדרכו חיל האויר בשבתו כבד"צ - "אם יהיה שקט אז יהיה שקט...
לקריאת הפוסט
צוף
פעם בשבוע בחוזרי מבית הספר "אחד העם" עצרתי בקיוסק שניצב על אי תנועה ברחוב יהודה הלוי וביקשתי צוף. צפיתי בשקיקה כיצד מזגה אשת הקיוסק את המשקה הכהה לכוס גבוהה מברז כסוף. מחירה של החויה היה גרוש...
לקריאת הפוסט
דון שרון אתה יכול לנוח
הענין הוא, שבמקום להמתין עד שתחזור הרוח לנשוב באותו כיוון, פשוט
דחפת את התחנה (והאנשים) "לתפארת מדינת ישראל".
נכון היית מלך ישראל. אפילו כפי שכינית זאת - מלך מדינת היהודים, אבל מה חשבת לך בחור...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הכל בעיני המתבונן.