יום ששי את יודעת

אז זהו שלא. אין בעיר מסיבה. ופוליקר כבר מזמן שר על דברים אחרים. פעם אהבתי את יום הששי מכל ימות השבוע. חוזר מהעבודה (אז עוד עבדו גם ביום ששי) עובר במכולת וחוזר עם עתונים, מקומונים וגרעינים. שוקע במאמרים ובכתבות, מהרהר בהורוסקופ ואח"כ שוכח, וערימת הקליפות למרגלותי גדלה והולכת, עד שמתעלף מעייפות.

היום לעומת זאת, אני אוהב את יום ו' עוד יותר. מת עליו. צוחק למראה העומס בכביש (אני על המדרכה), חוצה בין המכוניות המהבילות לעבר בית הקפה. בזוית הרחוב החוצה, אני מבחין בכמה צעירים ממתינים לשולחן פנוי. לא נורא. עוד מאעט תתחלף משמרת, אני אומר לעצמי, כלומר אלה שממהרים הביתה. אני לא. זאת אומרת ממהר. לשום מקום. א גוטה שאבס.