יש גם אנשים טובים

וכך היה. רגלי השמאלית לא במצב רוח טוב. קצת התנפחהוגם עלה בה אודם. 

מפה לשם נודע לי שיש רטיות בשם מגנוקס אשר מקלות על כאב וגם על נפיחות. 

התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לבדוק היכן אפשר למצוא רטיות מסוג זה.

לאחר גלישה על רגל אחת מצאתי את הרטיות בבית מרקחת בשם רימונים שנמצא בבני ברק. 

טלפנתי אליהם. לאחר שנתתי להם סימנים עלי כמו גיל ואיך נראית הרגל שלי החלו לחפש עזרה עבורי. 

השמועה עלי ועל רגלי נפוצה בבית המרקחת בבני ברק ולפתע אני שומע את קולו של אדם צעיר שאומר:

עוד שעה ומשהו אני מביא לך את הרטיות. כמובן שלא האמנתי שכך יקרה. 

אבל לאחר שעה ומשהו הופיע ליד דלת דירתי שבבית דגן הסביון 43, בחור צעיר ובידו התרופות. 

מסרתי לו שטר של 200 שקל כי כך הבטחתי. לא. לא. אומר לי הצעיר ומוציא מכיסו שטר של 100 שקל ונותן לי. 

והנסיעה אלי מבני ברק לבית דגן ? מגיע לך כסף כמו למונית. הכול בסדר, עונה לי הצעיר. הסתובב והלך.

כשהצעיר הסתובב והלך הסתכלתי על הגב שלו חיפשתי כנפיים כי דמיינתי שהוא מלאך. 

אבל לאיש הצעיר לא היו כנפיים כי הוא היה כנראה מלאך מתלמד. זה לא סיפור. זה מהחיים....