פריז בגיל 70 - סימן שאתה צעיר!

פריז בגיל 70 – סימן שאתה צעיר?

לפני שלוש שנים, בשהותי בלונדון, כאובה וצולעת, פרסמתי פוסט ובו תהיתי מדוע כולם נוסעים לחו"ל? אפילו קבעתי אז שזה הטיול האחרון שלי לחו"ל. כבר היינו בכל מקום, הכנסיות כולן דומות, הנהרות והאנשים רק מחליפים שמות, ובמיוחד, שיש לנו מדינה ציורית ומעניינת ואין סיבה לטרוח לעלות על מטוס, להתענות ימים שלמים בשדות תעופה ובדרכים, רק כדי להיות בחופש מהנכדים.

והנה, לאחר שבוע בילוי בפריז, עם בן זוגי, פתאום ירד לי הגרוש.

אני לא יודעת למה נסעתי לפריז, אבל אני יודעת איך חזרתי מפריז...

חזרתי צעירה בעשר שנים לפחות.

איך זה?

זוכרים את השיר "סימן שאתה צעיר" של שלישיית גשר הירקון ואחרים? תוכלו להזכר בקישור שכאן.

השיר מתחיל אם פרדסים משגעים אותך בריח, ואם בלילות אתה שיכור מהירח... אז זהו, שבגיל 70 המפתח הוא לא הפרדסים והירח, אלא הבריאות וחדות המחשבה.

אז לא בטוח שהפוסט הזה מתאים לכולם, אבל לאמיצים והבריאים שביננו, אלה שעוד הולכים (6000 צעדים ביום לפחות, אפשר מפוצל...) ואלה שאינם מפחדים מהטכנולוגיה שמטביעה אותנו, הטיול שאתאר בהמשך ישמע אפשרי ומתאים.

נקודת מוצא

כמו שאומר השיר: "יש לנו קוצים במקום שבו נהוג לשבת" , אז יצאנו לטיול שאיננו "טיול מאורגן", כדי שלא יקבעו לנו וגם לא "יחליטו עלינו", כמו שהילדים אוהבים להגיד.

• אנחנו גלשנו באינטרנט בעצמנו,
• אנחנו הפעלנו את ה- ChatGPT  ובקשנו הצעות לטיול.
• אנחנו, ומכאן אתחיל לכתוב "אני" ולא אנחנו... כי אני זו שלא מאמינה באופן עוור ל- AI ואני זו שצריכה לבדוק כל דבר, ללמוד, לבחור ולקבוע. אז אני התחברתי לאתר המצויין של ה"פרנקופילים האנונימיים" מאת צבי חזנוב, ושהקישור שלו כאן. ויותר מזה לא צריך להכין לפני שיוצאים לפריז. וכשכבר מגיעים לפריז...
• אז אני זו שמהר מאד שמחתי להתפצל מבעלי, ולצאת לסיורים לבדי עם גוגל Map שהפך לידידי הצמוד רק כדי לפגוש את בעלי, לארוחות, לינה משותפת, ועוד דברים שעושים כשצעירים...

איך מתחילים?

אז מתחילים בהתמודדות עם המטרו. אני כחיפאית לשעבר, מתעקשת לקרוא לה "כרמלית".

איך קונים כרטיסים? איך טוענים את הכרטיסים? וזה שונה באוטובוס, אבל דומה ל"רב-קו" שלנו. וכל צעד כזה, נצחון לנעורים.

הודי חביב, מסביר לי באנגלית ועוזר לי לקנות את הכרטיס הראשון, ומאותו רגע אני ציפור דרור.

בעלי חורש מוזיאונים ואתרים הסטורים, ואני סופרת צעדים, ומנסה לא לדחוס לראשי הוותיק מידע מיותר.

עוגנים

Booking הידידותי, מכיר אותי יותר טוב מכולם, ולכן, לאחר שהזמנתי לנו חדרים, התמסרתי להצעותיו.

הוא הציע לי אטרקציות.

הזמנתי לנו מראש שני עוגנים:

1. "סיור בארים נסתרים". האם ידעתם שיש בארים שמתחבאים מאחורי מכונת כביסה במכבסה תמימה? ויש כאלה שצריכים סיסמא כדי להיכנס לתוכם? ועוד אחד אחרון שנכנסים דרך ארון? המדריך, חמוד, מספר סיפורים באנגלית קולחת, והמשקאות, שלא כלולים במחיר הסיור, קולחים גם הם. כל אחד יותר צבעוני ויותר טעים מקודמו.
2.  עוד הזמנתי מ Booking , הצגה דוברת אנגלית בשם "How to become Parisian in 1 hour". סטנד אפ חמוד, על מצבים ודמויות, שאחרי שלושה ימים בפריז כבר ידענו על מה הוא מדבר, והוא משתף את הקהל וכולנו צוחקים ונהנים. כי למה באמת יש רמזורים ירוקים ואדומים בפריז אם כולם עוברים את הכביש מתי שבא להם? והתשובה? בשבילי... כי באמת שמתי לב שאני היחידה שעומדת באדום...

והכרטיסים זורמים, ובתי הקפה והמסעדות מקבלים אותנו באדיבות ובשמחה.

הבחירות שלי

• מוזיאון אחד - בביקור הנוכחי, השתרבב לו מוזיאון אחד בלבד לתכנית, רק מפני שהיה ליד המלון שלנו. מוזאון גרווין לבובות שעווה. הצטלמתי עם מסי, שחקן הכדורגל, למען הנכדים, וקניתי לי כוס של פריז למזכרת.
• שווקים, פאסז'ים ובתי כנסת - התמקדנו הפעם בשווקים (היינו בשלושה) או בפסאזים (היינו בשלושה), ואפילו בבתי כנסת. הייתי בשניים, כי נפלתי על יום כיפור ולא ויתרתי על "כל נדריי" המדהים של מקהלת בית הכנסת הגדול של פריז ולמחרת פגשתי בית כנסת נוסף במסלולי, ונכנסתי להתפלל למען החטופים וסיום המלחמה.
• מתנות לנכדים ותצפית לאור יום - מהמדריך של לפיד, מלפני 40 שנה, בחרתי בנצר חביב והכרחי, "קפצתי" לביקור בגלרי לה פייאט כדי לחפש מתנות לנכדים. מגדל אייפל להרכבה בתלת מימד, זה ממש מתאים, לא? מהגג תצפטתי על פריז ביום. 
• קונצרט ותצפית בלילה – קונצרט לאור נרות בכנסיה, ותצפית ממגדל מונפרנס מבטיחים ערב רגוע ונעים, עם או בלי אספרסו וקרואסון.
• קוראסון יומי - הידעתם שבקרואסון יש 400 קלוריות? חיכיתי עם הבדיקה עד שהייתי על המטוס הביתה, כי לא וויתרתי כל יום על קרואסון. בארץ זה משמין, בפריז לא... ולצידו אספרסו קטן מיקרוסקופי, ממש טעים. לא דומה לאלה מהקפסולות.

בשיר: "אם לא טעית עוד הכל ועוד לא ניסית" – סימן שאתה צעיר...

כשהולכים עם "גוגל מפה", אז כל הזמן טועים. כי הוא רוצה שאלך ימינה ואני, קשת הבנה, מבינה אותו הפוך. אז פיתחתי שיטה: אני יוצאת לדרך עם גוגל מפה שנותן לי הוראות באוזניות Bluetooth...  וממש לא אכפת לי אם אני צריכה לפנות ימינה או שמאלה, כי לא יעזור... תמיד אטעה. אחרי דקה אני מציצה בטלפון ובודקת כמה זמן נשאר עד ליעד. אם התקצר הזמן ליעד בדקה... הצלחתי לקלוע, ואם נוספה דקה... אז אני בדיוק בכיוון ההפוך.

לא טעות – מקריות - הגעתי ללובר המוזיאון המפורסם, לא בכוונה, ונפלתי על תצוגת אופנה שהתקיימה בחוץ, כחלק משבוע האופנה שפגש אותנו בכל פינה. זה לא נחשב ביקור במוזיאון, נכון?

והנקודה המקצועית שלי - הגעתי גם לחנות השוקולד שהיתה פעם בית מרקחת. Debauve et Gallais – הוא הרוקח שהמציא את מטבעות השוקולד כי רקח אותם למרי אנטואנט כשהיא התלוננה על טעמן המר של התרופות. מסתבר ששוקולדים הרבה יותר יקרים מתרופות... לפחות בחנות הזאת.

"סימן שאתה צעיר" – מה עוד?

לפחות פעמיים, במהלך השבוע, ביליתי בלובי של המלון, עם המחשב שליווה אותי, ועניתי לשאלות בנושאי תרופות ורוקחות, שקבלתי בפורום שלי באינטרנט. אני עובדת כשלצידי אנשי ונשות עסקים צעירים, ששותים קפוצ'ינו ומקלידים במחשבים שלהם. ממש מעיין הנעורים.

ושיא השיאים, היה ביום ראשון בשוק Mouffetard market . שוק שהמיוחד שבו הוא שבימי ראשון מנגנים ושרים שם שנסונים צרפתים. והנה הגעתי בזמן הנכון, ושתיתי קפה וקרואסון במדרכה ממול, נהנית מנגינת האקורדיון ומהרקדנים שחלקם ילדים ורובם בני גילי, הסבים והסבתות שלהם. כשקמתי להמשיך בדרכי, הזמין אותי צרפתי, רקדן מקומי מזדקן, לרקוד. בעלי שמח לשחרר אותי ונרתם למלאכת הצילום והתיעוד. כי כמו שהשיר מסיים "אם יש שטויות נהדרות שעוד לא עשית..." סימן שאתה צעיר!

לשמיעה של השיר בגרסתו של גידי גוב הקליקו כאן.

התמונה היא צילום שלנו מתצפית המונפרנס.