חני האתיופית-כאמת וכמשל(סיפור אמיתי אקטואלי)

טובה היקרה

זה אכן סיפור הצלחה של בחורהממוצא אתיופי שהצליחה להתקדם בחיים בזכות כישוריה.

זה אכן משל ודוגמה לכל שאר בני העדה שלה, שכן הם יכולים להשתלב בחברה הישראלית ולהתקדם בקריירה.

יש לי חברים אתיופים והם אנשים מקסימים

כמוהה יש עוד רבים מבני העדה שהשתלבו יפה בחברה ובמשרות בשוק העבודה: בנקים, נהגים בכלל ונהגי אוטובוסים בפרט, בביטוח לאומי משרדי ממשלה שונים ובכנסת. קנו דירות והקימו משפחות, לכן אני לא רואה על איזה אפלייה הם מדברים בכל ההפגנות שלהם.

ידוע לי מיקרה ובטוח שיש כאלה עוד רבים. משפחה אתיופית גרה בדירת עמידר ומשלמת מאות שקלים בלבד. דלת על ידה גרה משפחה מיוצאי ברית המועצות ומשלמת אלפי שלים שכר דירה, אז חוסר השיוויון הוא לטובתם

היי טובה.  סיפור נחמד על חברות שצמחה בין נשים שונות. בקשר לעדה אתיאופית  סיפור לא פשוט.

לא קל לי לכתוב עכשיו בשבת מה שאני חושבת ובכל זות. ישראל מדינה גזענית. כתבתי במאמץ רב.

הארץ היא מדינה לבנה.  נכון נהגי אוטובוס,לפעמים אחות בקופת חולים. אף פעם לא פגשתי רופא ממוצא אתיאופי. הפגנות אחרונות בירושלים ותל אביב של צעירים אתיאופים  לא היו שקטות כמו  הפגנות ב1996 נגד  השמדת   מנות דם  של תורמים אתיאופים.    אז זה היה אחרת .על הפנים שחורות מסכות לבנות . היום זה  דור צעיר. הם נולדו פה, שירתו בצהל. הם לא ישתקו ובצדק.

 איך זה להיות שחור במדינה לבנה אני לא יודעת. אבל כנראה  זה לא פשוט.

שבת שלום לך.

החיים כמשל. טובה'לה.



חני, ענת, הילדים התאומים. סבתא טובה... חריצות העוזרת...

מחלת השחפת.. תחלופת עוזרות הבית.

ריפוי המחלה... המשך הקשר של חני עם ענת והילדים.

הכרת המחשב... . רישיון הנהיגה... החבר של חני... ההתפתחות האישית והנסיקה האנטלקטואלית של חני...

זה המסתכל מלמעלה רואה משהו יפה, מערכת יחסים בריאה בין אנשים המתרחשת אי שם על פני הגלובוס,

 מרקם חיים שלם ​רוחש ותוסס בתא  זעיר אחד. בעולמנו האנושי.

 

שבת שלום טובה'לה. (חיוך) 



 

 

לילנה-מלאת הערכה אלייך על כתיבתך הנכוחה ללא היתנחמדות ושאר ירקות...

* המילה ג(י)זענות *

מייצרת מידית תהיות ו היתנגדויות.

למעשה יש לאמר:

ד ע ו ת   ק ד ו מ ו ת

טובה יקרה. אכן סיפור מרגש, אנושי ומחמם את הלב. אהבתי 

לילנה,

אני לא חושבת שהמדינה גיזענית.אני מוצאת רוקחים ערבים לרוב,רופאים ערבים,נהגי אוטובוס אתיופים,.אנחנו היינו עולים לבנים,ממזרח אירופה.וכשאבי הרופא רצה לעבוד,היה צריך לעבור תקופת מבחנים למרות שבחוץ לארץ היה מנתח.

טוב שלא קיבלו אז את הדם שלהם.תארי לך שחני שלנו היתה תורמת דם ואחר כך היה מתגלה,כמו שקרה,שהיא חולת שחפת.גם רופאים אתיופים שהאחוז שלהם באוכלוסיה האתיופית אינו גבוה,גם הם עוברים תקופות מבחן כמו שהאבא שלי הלבן עבר.

הדוגמה שסיפרתי רק מוכיחה שאיננו גיזענים.

טובה יקרה. יפה שהרגשת בחסרוני כאן. הסיבה טובה ומשמחת.

קראי בהודעה ששלחתי אליך באישי. 

לגבי,אתה צודק.בתחילת עבודתי כמורה צעירה שכרי היה מועט מאד.אז בחופשות עבדתי במשרד נד"לן באחת החופשות נסעתי לאילת ועבדתי כפקידת קבלה,תרגמתי לסטודנטים מאנגלית לעברית ,ומה לא.וגרתי אז בשכירות.

מה שאנו מתארים היא לא גזענות  מאחר  ואנו גזע אחד -יהודי. . תמיד מתיחסים רע אל השונה  בין אם מיעוט בחברה הלבנה  או לבן בחברה השחורה.  . כולנו זוכרים כיצד התיחסנו אל הילד או הילדה השונים מכולם בבית הספר. זה היה בני השמן  או שו גבי הנמוך שקראנו לו גמד.  כך נוהגים הילדים וכך נוהגים גם אנחנו המבוגרים.  כמי  שנולד כאן ומכיר מקרוב את כל  העליות  אני זוכר את העליה  הפוןלנית. הם היו שונים  תכולי עיניים ובלונדים. אז מצאו סיבה להתנכל להם  על שהיו שונים והמציאו כינויים "פוילישה דריפקה"  עד היום איני יודע מה  פרוש המילה אבל הם כעסו והיו מתחים עד שהתאקלמו. אחריהם הגיעו הרומנים. הם היו כבר יותר חריפים  ודומים במעט  לצברים  ולאלה שהתמסדו.  הם ידעו להסתדר. הכוונה  "לקחת" כשחסר.  ואז ירדו עליהם  על "הרומנישה גנב."   ...עד שהתאקלמו והיו אחד מהעם. וכך הגיעו  העירקים  "הפיג'מות " של רמת גן  והאירנים  "הקמצנים" . תמיד התלבשו על העולים החדשים שהיו שונים עד שהתאקלמו והפכו לאחד העם. כולנו זוכרים את הפליטון  של אורי זוהר  ואריק  אינשטיין  על העולים המגיעים לנמל תל אביב. זה התאור היפה והאמיתי של מה שהיה. . כך קרה  גם עם אלו שעלו במאה ה 19.  כשהגיעו  יהודים ממרוקו  ומאירופה  להתישב ביפו  הם נתקבלו  בחשדנות הן על ידי התושבים הערביים  המקומיים והן על ידי היהודים . .ולי יש סיפור על עליתם של סבא רבא רבא ומשפחתו מרודוס . הם היו זרים בלבוש ובשפה ידעו רק  יוונית ולדינו. קשה היה להם   להסתדר  בלי הכרת התרבות והלשון. הם היו כאן זרים עד  שהשתלבו  בחיי החברה. למדו את השפה הערבית  למדו את המינהגים   ורכשו ידידים  ערבים ויהודים. . אז השוני הוא שיוצר את מה שאנו מכנים גזענות. היא נעלמת אחרי כל עליה  שמשתלבת בחברה.  ראיתי את חברת הכנסת האתיופית. אישה יפה ומשכילה  וכושר רטורי  שאפשר להנות ממנו וגם לקנא.  ראיתי סטודנטים  אתיופים מבטאים את אשר על לבם. שפה  עשירה  וכושר ביטוי לעילה.  ראיתי גם מלכת יופי אתיופית  וראיתי  את החיילים הקרביים  שפרט לצבע  הם כמו יתר חיילינו.  . . אז הבה נסיר את ה"גזענות" מהלקסיקון שלנו.  אנו לא שונים מיתר העמים.  כולם מסתכלים אחרת אל השונים בצבע או בצורה.  זוכרים כמה התלהבנו מהשוודיות שהגיעו להתנדבות לקיבוצים ובמקביל אנו יודעים כיצד הן התלהבו מהצברים השחומים. . יש קסם במה ששונה..

הסיפור שלך מקסים.  ידידות מופלאה בין  "עוזרת  אתיופית"  עם הבת.  העלאת את הסיפור מפני שהוא מיוחד. בסיפור  ישנה דמות שונה שהיא עדיין לא  אחת משלנו אולם הסיפור  מאשש את מה שכתבתי. מתרגלים והיא הופכת להיות אחת משלנו. ....עד לעליה הבאה  ממדינת פאק-קיסטאן ...חחח

ליעקב,

דבריך מזכירים לי את הפיליטון,אם אפשר לכנות זאת כך,של אריק איינשטיין ואורי זהר "השיירה"זה בדיוק מה שכתבת.הדחייה של השונה.כך עשו גם לברווזון המכוער כל הברווזים בסיפור של אנדרסן,לא רצו לקבל אותו,עד שהברווזון גדל והסתבר שהוא היה שונה כי הוא היה אפרוח של ברבור ואז הברווזים התפעלו ממנו.