פגישה עיוורת נוסח גיל הזהב
קבענו להיפגש בשש, אלבש חולצה שחורה אמרתי לה, ככה החלה הפגישה הראשונה שלי עם אותה אישה בראשון. ליד תחנת אגד הישנה עברה את הרמזור בלי להביט בצבע האור. לא עוצרת באדום. לפעמים בכאלה מפגשים בין איש לאישה רגע לפני לחיצת היד, צץ או לא -אותו משהו שנקרא משיכה, זיק, חיבור, או השד יודע מה עוד.כשידי בידה אמרתי לה- אני אבנר, ואני פנינה ענתה. רגע אחר כך הציעה שנלך, הסתובבה, רכסה כפתורי המעילון שלבשה ובצעד מהיר הובילה לכיוון לא ידוע. את מעבר החצייה הראשון חלפה בזריזות, בעוד אני ממהר לברוח מציר נסיעתו של נהג מונית שקרע את הכביש כאילו שהכביש של אימא שלו. עצרתי על המדרכה להתאושש מהפגישה עם הנהג שלא עצר ומהגברת שאצה לה הדרך כאילו לא באה איתי לפגישה אלא לתחרות ריצה. על מדרגות בית קפה מצאתי אותה כשידיה על מותניה מבט תוכחה בעיניה ולשונה מצליפה- מה קרה לך, אתה הולך כמו ברווז צולע אמרה, שתקתי, לא רציתי לנתק את מה שטרם בצבץ ונבט, נתתי לה הזדמנות שנייה וביקשתי אותה שתוריד מעט את הרגל מהגז כי נעלי "לוחצות" עלי נורא, ובצעד מתון שמנו פעמינו לפנים בית הקפה והתיישבנו ליד שולחן צדדי. מיד ומשומקום הופיע מלצר ובידו מגש עמוס תופינים בטעם החיים.השירות יוצא מהכלל, אמרתי לפנינה שרק עתה נזכרתי בשמה. עוד משהו גברת פני, שאל המלצר, לא תודה חמודי ענתה, מה פתאום חמודי? זה היה הסימן הראשון שעליו הייתי צריך לתת דעתי- אבל מי בכלל יכול לחשוב בצורה סבירה כשפנינה היפה יושבת מולי מודדת וחוקרת אותי כאילו הייתי למכירה.{ואז נזכרתי באמרה הישנה-אין ארוחות חינם}. לפתע פנינה שאלה, איך החולצה שלי? יפה עניתי, זה הכול? תביט טוב, יש עוד אי אלה אביזרים מעניינים.{ מפליא כמה שלמה יכולה להיות האשליה שהיופי הוא הוא הטוב}, הנהנתי בראשי ולחיי בערו מסומק. השיחה בינינו לא קלחה, השתיקה השתלטה עלינו כאילו אכלנו צפרדעים, ושוב אמרה כאחד שיושב על קוצים, נלך? לאן שאלתי, אלי כמובן אמרה, הרי אתה לא גר כאן בראשון, ואני כן, בוא, יש לי מה להראות לך אמרה, אז הלכתי. עכשיו ישבנו על ספה אפורה שבסלון דירתה ובידי כוסית ברנדי, לחיי הפגישה אמרה, ושתינו. זמן מה לאחר אותה כוסית הרגשתי שרגלי כבדות, מבטי התערפל, הבטן התהפכה לי, טמנתי ראשי בספה כאחד שייבש לו השכל. מתי שהו מאוחר יותר, התעוררתי שכוב על רצפת חדר חשוך כשרגלי קשורות באזיק פלסטיק רחב. להרף עין חשבתי שאני חולם, אך נזכרתי בפגישה שלי עם פנינה. האזיקים הכאיבו לי נורא, לאחר שעיני התרגלו לחשכה הבחנתי בדלת