תחושותיי...

בעולם שלי הכל דומע ודומם,

בעולם שלי אדם שייך, לעולם.

בו כל בני אנוש יוצאים שוב למסע.

לחפש קצת רגש בתוך הלא נודע.

בעולם שבו הכל חבוי,נסתר,נסגר.

ואתה פוסע, בתוך השביל הלא מוגדר.

בעולם שבו אושיט לך ידי, ואת ליבי.

אבל אתה שם,רחוק ולא רואה אותי.

בעולם כזה,סגריר, אך חבוי,נסתר, 

בעולם כזה כשצל מסתיר קיים.

רק רחש יחידי עולה, הוא כמו מיתר,

שביר, ולא מוגדר.

אז נפשי תפקח עיניה- למראה האור,

ולצלילי מיתר.