המשך הסיפור:האהבה התפוגגה
במקרה אחד כשאורי חזר מהשדה ומצא את תמר מקריאה סיפור לבנו, שאל אורי את תמר- תגידי, איך זה שאת כה נחמדה כלפי אפרת ובעקיפין גם אלי? תמר חייכה כשאמרה- בשבילי זו טעמה של החברות ולא פירשה. שנת לימודיה הראשונה של אפרת באוניברסיטה עמדה להסתיים כשאורי שאל אותה באחד הערבים, אין לך בחינות, את לא מגישה עבודות? אני עושה את זה בהפסקות שבין ההרצאות ענתה, יש לי שם ארון משלי וכשאני כאן אני רוצה להיות רק שלך ושל הילד. אורי שמע ושתק, תשובתה סיפקה את סקרנותו, אך לא כן את חטטנותן של בנות המושב שראו איך הולכת ומשתנה אפרת, אפילו הגרדרובה שלה שינתה פניה ועכשיו נראתה צעקנית יותר.היא הייתה מתפרכסת ומבליטה חמודות גופה, רק סומא כעיוור לא היה רואה את השינוי שחל בה. לחשדות אלה הצטרף גם המקרה של ארל'ה מזכיר המושב כשסיפר שראה את אפרת בבית קפה תל אביבי יושבת עם גבר בשעה שהאוניברסיטה עבדה שעות נוספות והיא לא שם.מפה לאוזן נודע במושב כולו על הרומן שיש לאפרת ולא עם האוניברסיטה. כולם ידעו,רק אורי לא חשד בה, אפילו באלה הרגעים שהוא עומד מעל קברה הפתוח ומסביב עומדים כל חברי המושב שותקים ומרחמים, לא עליה חסו, אלא על הילד והאב שאפרת הוליכם שולל עד שחלתה במחלה הקשה ונפתרה.